חקירות מאוחרות על גורל הנופלים בגשרי אכזיב

ב-22 במאי 1966 פורסמו בעיתון "מעריב" תוצאות מחקרו של פקד שלמה בן-אלקנה ממשטרת ישראל, אשר החליט לנסות לפתור את התעלומה. מחקרו העלה כי אין כל "תעלומה" וכל 13 הלוחמים ניספו ונטמנו בקבר האחים. ארגון ותיקי ה'הגנה' פירסם הודעה שקבעה כי מקום קבורת חללי הגשר היה ידוע ל'הגנה' ולמוסדות היישוב, וכך גם נמסר למשפחות, אך מחמת תנאי המחתרת של אותם הימים פורסם הדבר באורח לקוי. ההד שעורר הפירסום גרם להבאת שרידי הגופות למנוחות במקום נפילתם, בטקס ממלכתי רב-משתתפים שנערך בחודש יוני 1968.
שורת מפעלים הנציחו את זכרם של הנופלים בגשרי אכזיב: קיבוץ יחיעם (על-שמו של יחיעם וייץ), אוניית המעפילים "י'ד חללי גשר א-זיב" שהגיעה לחופי הארץ ב- 28 ביולי 1947, קיבוץ גשר-הזיו שהוקם ליד כפר א-זיב הנטוש ב- 1949 ואכסניית הנוער "יד לי"ד" שהוקמה מול אכזיב בשנת 1962.
ואלה שמות הנופלים: שמעון אלכסנדר, יהודה אסף (פולני), אליהו בלום, יעקב ברלינגר, יהודה גביש, יצחק סטרוסטינייקי, יחיאל סלור, דוד סימן-טוב, יעקב קובץ, יוסף קינדרמן, עמיחי קליבנר, יוסף רוזנפלד, נחמיה שיין.
בנובמבר שנת 2003 הוצאו השרידים שנקברו בזמנו בקבר אלמוני בבית הקברות של קיבוץ מצובה והוטמנו בחלקת הקבר ליד גשר הרכבת באכזיב. בשנת 2006 הושלם סרט תיעודי של שושי בן-חמו "קבר יש רק אחד" המספר אודות פעולת הפלמ"ח וגורלם של הנופלים במערכה.