התארגנות המעפילים והמדריכים במחנות
מרבית המעפילים היו מאורגנים ב"קיבוצים" וב"תנועות", על-פי זיקתם לזרמים ההתיישבותיים ולמפלגות הפוליטיות בארץ. מרבית שליחי הפלמ"ח לקפריסין היו ילידי הארץ ועבורם הייתה זו פגישה ראשונה עם ניצולי השואה, ובמיוחד עם הנוער.
מרבית המעפילים היו מאורגנים ב"קיבוצים" וב"תנועות", על-פי זיקתם לזרמים ההתיישבותיים ולמפלגות הפוליטיות בארץ. בראש כל קבוצת מחנות עמדה 'מזכירות' משותפת שהורכבה מנציגי הקבוצות השונות. ה'מזכירות' שימשה כהנהגה האוטונומית של המחנה ודאגה לסדרי החיים בו. בקרב העצורים במחנות פעלו גורמים אחדים, חלקם מהארץ וחלקם מחו"ל: שליחי תנועות ההתיישבות והמפלגות, אנשי אירגון הסעד היהודי-אמריקאי - ה'ג'וינט', נציגי עליית-הנוער ומורים, שהעבירו סמינרים חינוכיים ושיעורי עברית לבני הנוער במחנות במסגרת "סמינר רוטנברג". פעילות השליחים התרכזה בתחומי האירגון: אספקת המזון, חינוך, סעד וכד'. לצידם פעלו מטעם אירגון ה'הגנה' משלחות אנשי הפלמ"ח.
מרבית שליחי הפלמ"ח לקפריסין היו ילידי הארץ ועבורם הייתה זו פגישה ראשונה עם ניצולי השואה, ובמיוחד עם הנוער. אנשי הפלמ"ח נדרשו להתגבר על הפער המנטלי ועל קשיי השפה לצורך יצירת קשרי אמון והערכה הדדיים עם פקודיהם. בתקופת פעילותם בקפריסין היה על חברי הפלמ"ח לגלות גישה בלתי שיגרתית, מסירות ומיומנות מקצועית בהעברת האימונים ובהדרכת אלפי מעפילים; דימיון ויכולת המצאה בכדי להתמודד עם הקשיים התקציביים ומיעוט האמצעים; שיקול דעת מפוכח ואחריות בקביעת יעדי הפעילות ואופני ביצועה; אי-משוא-פנים פוליטי במגע עם מיגוון ה"תנועות", "הקיבוצים" והזרמים השונים במחנות; הגינות ורגישות ביחסיהם עם פליטי השואה שנדונו פעם נוספת למעצר על סף הגעתם לחוף הנכסף בארץ-ישראל.
אנשי הפלמ"ח שימשו עבור המעפילים מופת אישי ומקצועי. אלפי מעפילים שהיו כשירים מבחינת גילם ומבחינה גופנית, הביעו נכונות נלהבת להתנדב לפעילות במסגרת 'שורות המגינים'. עם הגיעם ארצה, הם כבר הפנימו את המוכנות לקראת התגייסותם ל'הגנה' ולצה"ל.
הכשרת מאות מדריכים ומפקדים צעירים מקרב המעפילים, שרכשו את ניסיונם הצבאי הראשון במחנות המעצר היה הישגם הגדול של שליחי הפלמ"ח בקפריסין. מדריכים אלה היו הגרעין הפעיל של 'שורות המגינים' ונשאו בעיקר הנטל של משימות האירגון: ההדרכה, חפירת המנהרות והבריחה מהמחנות. האימונים שניתנו למעפילים ומבצעי הבריחה עודדו את רוחם של העצורים, סייעו לחיזוק משטר הסדר והחוק במחנות, הפיחו רוח של פעלתנות בחיי המעצר המנוונים, תרמו להתנערות פיסית מחיי בטלה מאונס, היקנו תחושת כוח וגאווה עצמית, ובעיקר קרבו את המעפילים להווייה הרוחנית והביטחונית שבה התנהלו באותה שעה החיים בארץ-ישראל, ובדרך זו הם ביטאו את שאיפתם הנחרצת להתמיד במאבקם לעלות ארצה.
מרבית שליחי הפלמ"ח לקפריסין היו ילידי הארץ ועבורם הייתה זו פגישה ראשונה עם ניצולי השואה, ובמיוחד עם הנוער. אנשי הפלמ"ח נדרשו להתגבר על הפער המנטלי ועל קשיי השפה לצורך יצירת קשרי אמון והערכה הדדיים עם פקודיהם. בתקופת פעילותם בקפריסין היה על חברי הפלמ"ח לגלות גישה בלתי שיגרתית, מסירות ומיומנות מקצועית בהעברת האימונים ובהדרכת אלפי מעפילים; דימיון ויכולת המצאה בכדי להתמודד עם הקשיים התקציביים ומיעוט האמצעים; שיקול דעת מפוכח ואחריות בקביעת יעדי הפעילות ואופני ביצועה; אי-משוא-פנים פוליטי במגע עם מיגוון ה"תנועות", "הקיבוצים" והזרמים השונים במחנות; הגינות ורגישות ביחסיהם עם פליטי השואה שנדונו פעם נוספת למעצר על סף הגעתם לחוף הנכסף בארץ-ישראל.
אנשי הפלמ"ח שימשו עבור המעפילים מופת אישי ומקצועי. אלפי מעפילים שהיו כשירים מבחינת גילם ומבחינה גופנית, הביעו נכונות נלהבת להתנדב לפעילות במסגרת 'שורות המגינים'. עם הגיעם ארצה, הם כבר הפנימו את המוכנות לקראת התגייסותם ל'הגנה' ולצה"ל.
הכשרת מאות מדריכים ומפקדים צעירים מקרב המעפילים, שרכשו את ניסיונם הצבאי הראשון במחנות המעצר היה הישגם הגדול של שליחי הפלמ"ח בקפריסין. מדריכים אלה היו הגרעין הפעיל של 'שורות המגינים' ונשאו בעיקר הנטל של משימות האירגון: ההדרכה, חפירת המנהרות והבריחה מהמחנות. האימונים שניתנו למעפילים ומבצעי הבריחה עודדו את רוחם של העצורים, סייעו לחיזוק משטר הסדר והחוק במחנות, הפיחו רוח של פעלתנות בחיי המעצר המנוונים, תרמו להתנערות פיסית מחיי בטלה מאונס, היקנו תחושת כוח וגאווה עצמית, ובעיקר קרבו את המעפילים להווייה הרוחנית והביטחונית שבה התנהלו באותה שעה החיים בארץ-ישראל, ובדרך זו הם ביטאו את שאיפתם הנחרצת להתמיד במאבקם לעלות ארצה.