תרגולת קרב

כל ארגון צבאי שואף להכשיר את אנשיו לפעולה יעילה ברגע הפתיחה באש בשדה הקרב. התגובה המיידית של הלוחמים והמהלכים המתרחשים אחריה קובעים את תמונת הקרב ומספר הנפגעים. סוגית שיטת האימון העדיפה להכשרת הלוחם לקראת המגע עם האויב, היתה שנוייה במחלוקת בין מפקדים ב'הגנה' ששירתו בצבא הבריטי לבין מפקדי הפלמ"ח. במרכז הוויכוח עמדה שיטת 'תרגולת הקרב' (Battle Drill) , שהונהגה בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה בעקבות לקחי הלחימה של הצבא הגרמני.
ראשיתה של המחלוקת בשנת 1942, עוד בטרם צבר הפלמ"ח נסיון משמעותי באימונים ובמבצעים. פלוגה יהודית ששירתה בצבא הבריטי הדגימה את שיטת 'תרגולת קרב' בפני בכירי מפקדי ה'הגנה'. רוב המדריכים התנגדו לאימוץ השיטה, אם כי בשנים שלאחר מכן שולבו באורח חלקי כמה מיסודותיה בתכנית האימונים של החי"ש.