מחלקת הטיס - משימות: קשר עם יחידות קרקע
פעילותה האווירית המבצעית של מחלקת הטייס בפלמ"ח, המתחילה במחצית השניה של שנת 1946, התמקדה בראשיתה ביצירת קשר עם יחידות הפלמ"ח שיצאו למסעות במדבר יהודה ובנגב.
העליה לברור חיל, חדר הקשר
פעילותה האווירית המבצעית של מחלקת הטיס בפלמ"ח, המתחילה במחצית השניה של שנת 1946, התמקדה בראשיתה ביצירת קשר עם יחידות הפלמ"ח שיצאו למסעות במדבר יהודה ובנגב. האפשרות לקיים קשר, ומתן תמיכה לכוחות רגליים הנעים בשטח מרוחק, מהווים את אחד מתפקידי היסוד של כוח אווירי. משימות הטייסים שולבו בתוך שיגרת הטיסות האזרחיות. הן כללו ניווט אווירי וגילוי יכולת התמצאות, איתור היחידה, יצירת קשר עימה, הצנחת ציוד ושיבה לנתיב הטיסה המקורי מבלי לחשוף את הסיבה לסטייה ממנו.
מלבד המטרות של אימון בניווט, חישול במסעות וגיבוש חברתי, הרחיקו פלוגות הפלמ"ח את פעילותן לאזורים אלה כדי לבצע תירגולות אש הרחק מעיני הבריטים. מרגע יציאת הפלוגות מנקודות המוצא שלהן, בקליה שבצפון ים המלח, בקיבוץ רביבים מדרום לבאר-שבע, או בקיבוץ רמת-רחל בסמוך לירושלים, נפסק למעשה הקשר של מטה הפלמ"ח עימהן למשך שבוע עד שבועיים. עם גבור המתיחות הביטחונית בתקופת 'המאבק נגד הבריטים' בשנת 1946, התעורר הצורך ביצירת שיטת קשר שתאפשר מסירת ידיעות לפלוגות בזמן אמת, ואספקת ציוד שנועד להקל על שהות הכוח בשטח. בנוסף, התריעו הטייסים על קיומם של מאהלי בדואים במסלול המתוכנן של הכוח ואיתרו עבורו מעיינות וגבים, החיוניים לכוחות הנעים במדבר.
החבירה בין פלוגות הפלמ"ח לבין הטייסים נעשתה לפי סימנים מוסכמים, באמצעות הציוד שנמצא ברשות הכוח בשטח - שמיכות, סדינים וכלי מטבח. אל ההולכים במדבר הוטלו מן האוויר מפות, דואר, עיתונים, סוכריות והוראות מבצעיות לגבי המשך פעילותם ותנועתם. לצורך הגדלת כושר ההטלה ואבטחת הציוד המוטל, אולתר מצנח מסדין משומש ומחבלים שקשרוהו לקופסת פח גדולה.
שיתוף הפעולה בין הכוח האווירי לבין הכוח הרגלי איפשר לשני הצדדים לתרגל את שיטות הקשר והמגע ביניהם, ללמוד איש את שפת רעהו ולהתמודד עם הקשיים הכרוכים בכך. האימון המוקדם סייע לכוחות ליישמו בעת שנדרשו למצות את התועלת הטמונה בקשר הבין-זרועי בקרבות מלחמת העצמאות.
מלבד המטרות של אימון בניווט, חישול במסעות וגיבוש חברתי, הרחיקו פלוגות הפלמ"ח את פעילותן לאזורים אלה כדי לבצע תירגולות אש הרחק מעיני הבריטים. מרגע יציאת הפלוגות מנקודות המוצא שלהן, בקליה שבצפון ים המלח, בקיבוץ רביבים מדרום לבאר-שבע, או בקיבוץ רמת-רחל בסמוך לירושלים, נפסק למעשה הקשר של מטה הפלמ"ח עימהן למשך שבוע עד שבועיים. עם גבור המתיחות הביטחונית בתקופת 'המאבק נגד הבריטים' בשנת 1946, התעורר הצורך ביצירת שיטת קשר שתאפשר מסירת ידיעות לפלוגות בזמן אמת, ואספקת ציוד שנועד להקל על שהות הכוח בשטח. בנוסף, התריעו הטייסים על קיומם של מאהלי בדואים במסלול המתוכנן של הכוח ואיתרו עבורו מעיינות וגבים, החיוניים לכוחות הנעים במדבר.
החבירה בין פלוגות הפלמ"ח לבין הטייסים נעשתה לפי סימנים מוסכמים, באמצעות הציוד שנמצא ברשות הכוח בשטח - שמיכות, סדינים וכלי מטבח. אל ההולכים במדבר הוטלו מן האוויר מפות, דואר, עיתונים, סוכריות והוראות מבצעיות לגבי המשך פעילותם ותנועתם. לצורך הגדלת כושר ההטלה ואבטחת הציוד המוטל, אולתר מצנח מסדין משומש ומחבלים שקשרוהו לקופסת פח גדולה.
שיתוף הפעולה בין הכוח האווירי לבין הכוח הרגלי איפשר לשני הצדדים לתרגל את שיטות הקשר והמגע ביניהם, ללמוד איש את שפת רעהו ולהתמודד עם הקשיים הכרוכים בכך. האימון המוקדם סייע לכוחות ליישמו בעת שנדרשו למצות את התועלת הטמונה בקשר הבין-זרועי בקרבות מלחמת העצמאות.