מחלקת הטיס - משימות: איתור מנחתים
איתור מקומות למינחתים ארעיים והכנת הנדרש לצורך נחיתה בהם בעיתות חירום, הייתה אחת המשימות של מחלקת הטייס בפלמ"ח. המניע הראשוני לפעילות בתחום זה היה החשש לגורל המטוסים בהם השתמשה מחלקת הטייס.
איתור מקומות למינחתים ארעיים והכנת הנדרש לצורך נחיתה בהם בעיתות חירום, הייתה אחת המשימות של מחלקת הטייס בפלמ"ח. המניע הראשוני לפעילות בתחום זה היה החשש לגורל המטוסים בהם השתמשה מחלקת הטייס, ואולם התועלת המעשית מהמידע שנצבר כתוצאה מכך באה לידי ביטוי במהלך מלחמת העצמאות, כשהמינחתים איפשרו את קיום הקשר עם יישובים מרוחקים ומכותרים.
עם גבור המתיחות ביחסים בין הבריטים ליישוב היהודי בתקופת 'המאבק' ולנוכח פעולות 'תנועת המרי העברי', התעורר, במחצית שנת 1946, החשש שהבריטים יחליטו לסגור את בית-הספר לטיסה של חברת "אווירון" ברמלה ויחרימו את מטוסי החברה. במסגרת ההיערכות לקראת הסכנה הצפוייה, הועלה רעיון להסתיר את המטוסים המעטים במקומות נידחים במדבר יהודה. המבצע התבצע בשני שלבים: סיור רגלי , איתור שטחים מתאימים וסימונם; ולאחר מכן - תירגול נחיתה בשטח המסומן כדי לוודא את כשירותו (שלב זה התבצע באופן ממשי רק בשני מקרים שיתוארו להלן). במשך הזמן התרחבה משימת חיפוש אתרי נחיתה גם לדרום הארץ.
לצורך השלב הראשון הצטרפו מדי פעם שניים מאנשי מחלקת הטייס למסעות של יחידות הפלמ"ח. הם בחנו את התאמת השטח, זיהו אותו במפה, שירטטו את תוואי האזור המיועד, סימנו את המקום באבנים והכשירוהו לנחיתה. כל הפעולות הללו נעשו בלחץ של מגבלות הזמן החמורות, כי בעוד הטייסים עסוקים במלאכתם, המשיך כוח הפלמ"ח בתנועתו והיה עליהם לחבור אליו בטרם יתרחק יתר על המידה. עם שובם של הטייסים לבסיסם בקיבוץ נען, הם הכינו דו"ח מתאים, בצירוף תרשים המינחת. שני הטייסים, שסיירו במינחת ברגל, הם שביצעו גם את ניסיון הנחיתה בשלב השני. כך לדוגמא, נחתו יעקב בן-חיים ושמואל וידליס במינחת שסומן על הר סדום, סמוך מאד לבור עמוק שדבר קיומו התברר רק לאחר שירדו מהמטוס.
במסגרת המשימה החשאית והמורכבת, סומנו אחד-עשר מינחתים לצורך הסתרת המטוסים. בדיעבד הסתבר שהבריטים נמנעו מהניסיון להחרים את המטוסים. אולם כעבור זמן לא רב נוצל הידע שנרכש לצורך הכנת מינחתים ארעיים אחרים ברחבי הארץ. מינחתים אלה שימשו במהלך מלחמת העצמאות כאמצעי להגשת עזרה רפואית, תגבורת בציוד ובנשק, ול"הקפצת" מפקדים בכירים למקומות מכותרים.
עם גבור המתיחות ביחסים בין הבריטים ליישוב היהודי בתקופת 'המאבק' ולנוכח פעולות 'תנועת המרי העברי', התעורר, במחצית שנת 1946, החשש שהבריטים יחליטו לסגור את בית-הספר לטיסה של חברת "אווירון" ברמלה ויחרימו את מטוסי החברה. במסגרת ההיערכות לקראת הסכנה הצפוייה, הועלה רעיון להסתיר את המטוסים המעטים במקומות נידחים במדבר יהודה. המבצע התבצע בשני שלבים: סיור רגלי , איתור שטחים מתאימים וסימונם; ולאחר מכן - תירגול נחיתה בשטח המסומן כדי לוודא את כשירותו (שלב זה התבצע באופן ממשי רק בשני מקרים שיתוארו להלן). במשך הזמן התרחבה משימת חיפוש אתרי נחיתה גם לדרום הארץ.
לצורך השלב הראשון הצטרפו מדי פעם שניים מאנשי מחלקת הטייס למסעות של יחידות הפלמ"ח. הם בחנו את התאמת השטח, זיהו אותו במפה, שירטטו את תוואי האזור המיועד, סימנו את המקום באבנים והכשירוהו לנחיתה. כל הפעולות הללו נעשו בלחץ של מגבלות הזמן החמורות, כי בעוד הטייסים עסוקים במלאכתם, המשיך כוח הפלמ"ח בתנועתו והיה עליהם לחבור אליו בטרם יתרחק יתר על המידה. עם שובם של הטייסים לבסיסם בקיבוץ נען, הם הכינו דו"ח מתאים, בצירוף תרשים המינחת. שני הטייסים, שסיירו במינחת ברגל, הם שביצעו גם את ניסיון הנחיתה בשלב השני. כך לדוגמא, נחתו יעקב בן-חיים ושמואל וידליס במינחת שסומן על הר סדום, סמוך מאד לבור עמוק שדבר קיומו התברר רק לאחר שירדו מהמטוס.
במסגרת המשימה החשאית והמורכבת, סומנו אחד-עשר מינחתים לצורך הסתרת המטוסים. בדיעבד הסתבר שהבריטים נמנעו מהניסיון להחרים את המטוסים. אולם כעבור זמן לא רב נוצל הידע שנרכש לצורך הכנת מינחתים ארעיים אחרים ברחבי הארץ. מינחתים אלה שימשו במהלך מלחמת העצמאות כאמצעי להגשת עזרה רפואית, תגבורת בציוד ובנשק, ול"הקפצת" מפקדים בכירים למקומות מכותרים.