הגנת הפועלים היהודים בנמל חיפה
לאחר הפיגוע בבתי-הזיקוק ולנוכח הפער המספרי הגדול בין הפועלים היהודים לבין הפועלים הערבים החליט הפיקוד העליון למסור לידי הפלמ"ח את הגנת הפועלים היהודיים בנמל חיפה.
לאחר הפיגוע בבתי-הזיקוק ולנוכח הפער המספרי הגדול בין הפועלים היהודים לבין הפועלים הערבים החליט הפיקוד העליון למסור לידי הפלמ"ח את הגנת הפועלים היהודיים בנמל חיפה, שתנאי עבודתם היו דומים לאלה שעבדו בבתי-הזיקוק. מוסווים כפועלי-נמל, כשהם נושאים את נישקם מתחת לבגדי-העבודה, התייצבו הפלמחאים לעבודה והגבירו את ביטחון העובדים. פלוגת נמל חיפה, הגדולה בגדוד, כללה 110 איש. מדי פעם גם נתקבלה הוראה להחרים סחורות - פלדה למשל - למטרות מלחמתיות, כמו לשריין מכוניות.
מ"פ הפלוגה, שתפקידה היה להגן על הרכוש ועל הנפש בנמל חיפה, היה יוחאי בן-נון . מפקד הצפון משה כרמל ומפקד חיפה מרדכי מקלף נהגו להפעיל את אנשי הפלוגה ולשלבם בפעולות שביצעו באזור, כאשר לא סמכו על הכוחות האחרים שהיו מוצבים בחיפה רבתי. כך היה בעת פעולת הגמול על הכפר חאוסה, ששכן במורד המזרחי של הכרמל: הוקצתה לכך פלוגת חי"ש ותפקיד ‘אנשי הנמל’ היה למשוך אותם לתוך הכפר ולהכניסם במהירות לפעולה. יוחאי יצא עם חוליית מפקדים, שכללה את משה ליפסון, איזי רהב וגרשון אגמון - כל אחד מהם ניצב בראש מחלקה.
יוחאי מעיד כי תפקידם בנמל היה קשה, משום שהיה עליהם להימצא בכל מקום בו עבדו פועלים יהודים, כדי שיוכלו לחוש לעזרתם במקרה של התנפלות-פתע מצד המון מוסת. גם הערבים החדירו פעילי כנופיות מוסווים, שהטילו אימתם על כל הפועלים. אנשי הפלוגה אימנו את ציבור הפועלים היהודים ל’הגנה קרה’ - שימוש במקלות, סכינים וקפא"פ. הוכנו מצבורי ‘נשק-קר’ בפינות שונות בנמל וכן הוסתרו אמצעי הגנה בסירות המנוע של חברת ‘עוגן’, שהיו מגיעות לכל פינה בנמל, וכן בטרקטורים של ‘סולל-בונה’ ובמלגזות.
אנשי הפלוגה שהיסוו עצמם כפועלים לכל-דבר עבדו בכל העבודות, על הרציף ובבטן האוניות, כאשר הם מצויים כל העת בכוננות לכל קריאה. המפקדים כינסו את אנשיהם מחוץ לשעות העבודה בקבוצות קטנות כדי לשוחח עימם ולעדכן את הוראות ההתנהגות. באחת הפעמים נתפסו שני חברים בבית-בושת, דבר שנחשב בפלמ"ח כאבי-אבות הטומאה. יוחאי הזמין את בני מרשק, "הפוליטרוק של הפלמ"ח", והם כינסו בליל שישי את כל הפלוגה במטבח הפועלים בעיר התחתית - וערכו לשניים משפט ציבורי.
פועלי הנמל היהודיים ידעו על נוכחותם של אנשי הפלמ"ח בקירבם, והדבר הקל עליהם מאד. באחד הימים בא ערבי ודיווח כי עומדים להטיל פצצה במסעדת הפועלים הגדולה בשער הנמל, שהייתה הומה תמיד בפועלים יהודים. הוצבה שמירה מיוחדת וכאשר הגיע המתנקש הערבי עם המטען המאולתר, זינק עליו אחד הלוחמים והשתלט עליו, והאחרים הספיקו להרחיק את הסועדים, בעת שהפתיל דלק לאיטו.
בפעם אחרת הודיעו ערבים לפועל יהודי, שעסק בספירת סחורות, כי עליו להסתלק ממקומו - אחרת ישחטו ויטביעו אותו. הוא הגיע למ"פ נסער ומפוחד. היה גם חשש מפני תקדים. יוחאי בן-נון הזעיק את אנשי הפלוגה, הוציאו נשק מה’סליקים’, החזירו את הפועל למקום עבודתו, והחלו לסייר בצורה די הפגנתית, שגרמה לבהלה בקרב ערבים רבים. אלה החלו לברוח אל מחוץ לנמל, משום שחשבו כי עומדים לפגוע בהם.
במשך תקופת פעילותה, היה לפלוגה הרוג אחד, בזמן חיפוש שערכו הבריטים, כאשר אחד האנשים ניסה להימלט וסמל בריטי ירה בו והרגו.
מ"פ הפלוגה, שתפקידה היה להגן על הרכוש ועל הנפש בנמל חיפה, היה יוחאי בן-נון . מפקד הצפון משה כרמל ומפקד חיפה מרדכי מקלף נהגו להפעיל את אנשי הפלוגה ולשלבם בפעולות שביצעו באזור, כאשר לא סמכו על הכוחות האחרים שהיו מוצבים בחיפה רבתי. כך היה בעת פעולת הגמול על הכפר חאוסה, ששכן במורד המזרחי של הכרמל: הוקצתה לכך פלוגת חי"ש ותפקיד ‘אנשי הנמל’ היה למשוך אותם לתוך הכפר ולהכניסם במהירות לפעולה. יוחאי יצא עם חוליית מפקדים, שכללה את משה ליפסון, איזי רהב וגרשון אגמון - כל אחד מהם ניצב בראש מחלקה.
יוחאי מעיד כי תפקידם בנמל היה קשה, משום שהיה עליהם להימצא בכל מקום בו עבדו פועלים יהודים, כדי שיוכלו לחוש לעזרתם במקרה של התנפלות-פתע מצד המון מוסת. גם הערבים החדירו פעילי כנופיות מוסווים, שהטילו אימתם על כל הפועלים. אנשי הפלוגה אימנו את ציבור הפועלים היהודים ל’הגנה קרה’ - שימוש במקלות, סכינים וקפא"פ. הוכנו מצבורי ‘נשק-קר’ בפינות שונות בנמל וכן הוסתרו אמצעי הגנה בסירות המנוע של חברת ‘עוגן’, שהיו מגיעות לכל פינה בנמל, וכן בטרקטורים של ‘סולל-בונה’ ובמלגזות.
אנשי הפלוגה שהיסוו עצמם כפועלים לכל-דבר עבדו בכל העבודות, על הרציף ובבטן האוניות, כאשר הם מצויים כל העת בכוננות לכל קריאה. המפקדים כינסו את אנשיהם מחוץ לשעות העבודה בקבוצות קטנות כדי לשוחח עימם ולעדכן את הוראות ההתנהגות. באחת הפעמים נתפסו שני חברים בבית-בושת, דבר שנחשב בפלמ"ח כאבי-אבות הטומאה. יוחאי הזמין את בני מרשק, "הפוליטרוק של הפלמ"ח", והם כינסו בליל שישי את כל הפלוגה במטבח הפועלים בעיר התחתית - וערכו לשניים משפט ציבורי.
פועלי הנמל היהודיים ידעו על נוכחותם של אנשי הפלמ"ח בקירבם, והדבר הקל עליהם מאד. באחד הימים בא ערבי ודיווח כי עומדים להטיל פצצה במסעדת הפועלים הגדולה בשער הנמל, שהייתה הומה תמיד בפועלים יהודים. הוצבה שמירה מיוחדת וכאשר הגיע המתנקש הערבי עם המטען המאולתר, זינק עליו אחד הלוחמים והשתלט עליו, והאחרים הספיקו להרחיק את הסועדים, בעת שהפתיל דלק לאיטו.
בפעם אחרת הודיעו ערבים לפועל יהודי, שעסק בספירת סחורות, כי עליו להסתלק ממקומו - אחרת ישחטו ויטביעו אותו. הוא הגיע למ"פ נסער ומפוחד. היה גם חשש מפני תקדים. יוחאי בן-נון הזעיק את אנשי הפלוגה, הוציאו נשק מה’סליקים’, החזירו את הפועל למקום עבודתו, והחלו לסייר בצורה די הפגנתית, שגרמה לבהלה בקרב ערבים רבים. אלה החלו לברוח אל מחוץ לנמל, משום שחשבו כי עומדים לפגוע בהם.
במשך תקופת פעילותה, היה לפלוגה הרוג אחד, בזמן חיפוש שערכו הבריטים, כאשר אחד האנשים ניסה להימלט וסמל בריטי ירה בו והרגו.