פעילויות פלוגת הנמל באיזור חיפה
לוחמים מ'פלוגת הנמל' ביצעו מספר פעולות ביחד עם אנשי 'המיוחדת', עליה פיקד דני אגמון.
לוחמים מ'פלוגת הנמל' ביצעו מספר פעולות ביחד עם אנשי 'המיוחדת', עליה פיקד דני אגמון:
- באמצע פברואר 1948 נודע שהערבים מכינים מכונית-תופת, ומתכוונים לפוצץ אותה בקרב אוכלוסיה יהודית. כדי למנוע את האסון, הכינה ה'הגנה' מכונית-תופת אותה החדירו מסתערבים למוסך הערבי, החנו אותה ליד מכונית-התופת הערבית - ופוצצו אותן.
- ב- 22.4.48 פוצצה ה’הגנה’ מכונית-תופת בלב שכונה ערבית. בין המשתתפים היו אנשי יחידת החבלה-הימית.
מחלקת המודיעין והרכש, שבראשה עמדו אברהם דר וזלמן פרח ניצלה את מצב התוהו-ובוהו, את העדר השליטה המרכזית ואת מערכת השוד וההברחות, שפעלה בנמל - כדי להשיג כלי-נשק וסחורות. הרשת היעילה סיפקה מידע חשוב על בואן של אניות הנושאות מטענים חשובים (כמו: כלי-נשק ותחמושת) , ובמקרים כאלה בוצעה התארגנות לשוד, שלווה בדרך-כלל בשוחד ובזיוף מסמכים.
יעקב בן-ציון (מלך) מעיד: "אברהם דר היה אחראי על פעולות של העברת נשק מאוניות, העמסתו על דוברות והעברתו לחוף. אנשי החוליה היו עולים על האנייה ומתארגנים לעבודה: כמה מהם ירדו למחסן והיו קושרים כלי-נשק בחבל, אחרים משכו את החבל למעלה והיתר היו מורידים את ארגז הנשק לדוברה ועם תום ההעמסה היו מעבירים אותה לחוף. הייתה התרגשות רבה לנוכח הכמויות הגדולות וסוגי הנשק, שלא היו אז בנמצא" . עמוס בן-צבי מעיד כי הם פעלו גם נגד התנכלויות לתחבורה היהודית בדרך שבין חיפה לתל-אביב. בפעולת גמול נגד הכפרים איגזים ועין-רזאל, השתתפה גם מחלקה מפלוגת הנמל. הכוח רוכז בשפייה ומשם צעדו לעבר הכפרים. באיגזים ישבה יחידה עיראקית, שהייתה ממוקמת בבניין בית-הספר, ששלט על הכפר. הפעולה עצמה לא נתקלה בכל התנגדות.
בפעולות שנעשו לכיבוש העיר חיפה (22-23.4.48) לקחה 'פלוגת הנמל' חלק ולחמה בעיר התחתית, במטרה לגרום לפינוי הערבים מהעיר הישנה.
בשלב הזה היו לפלוגה עוד שני הרוגים.
תפקיד נוסף שהוטל על הפלוגה, היה קיום הקשר הימי בין חיפה לנהריה, כל עוד היה הגליל המערבי מנותק.
לקראת הפינוי הבריטי, קיבלה פלוגת הנמל את השליטה על משטרת הנמל. מפקד הנמל הבריטי הזמין את מפקדי הכיתות, שנועדו להיות מפקדי סירות המשטרה לאחר הפינוי, על מנת לערוך ביקורת בסירות ולחתום לו שהסירות והציוד שבהן אכן נמצאים במצב תקין. עמוס בן-צבי מספר על המבוכה שגרם לו כל האירוע: ללבוש בגדים חגיגיים ולחתום על מיסמכים...
בעת מבצע ‘בן-עמי’ (13-15.5.48) - לשחרור הגליל המערבי - העבירו לנהריה כ- 450 לוחמים, על נישקם וציודם, וכן כמות רבה של אספקה (חנ"מ, תחמושת, דלק, חומרי רפואה). כן העבירו, דרך הים, כ- 300 נשים וילדים מנהרייה לחיפה.
במסגרת מבצע ‘בן-עמי’ בוצעה פעולת נחיתה, שנועדה לפוצץ את גשר הרכבת ואת גשר הכביש בראס אל-ביידה (כ- 10 ק”מ צפונה לראש-הנקרה), כדי למנוע העברת אספקה ותגבורת לכוחות הערביים בגליל המערבי. למרות ההתראה הקצרה, ללא מודיעין והכנות מסודרות, יצא הכוח, שכלל 35 לוחמים, בפיקוד עמוס בן-צבי, כולם חמושים, בשעות אחר הצהריים של ה- 13.5 והועבר בגוררת, שהגיעה עד למרחק של כ- 50 מ' מהחוף. קצת אחרי חצות החלה הירידה לחוף (שארכה כשעה), אלא שהכוח התגלה וכוחות לבנוניים פתחו לעברו באש. עמוס בן-צבי פקד על נסיגה והלוחמים חזרו בשחייה ובסירת-גומי. אחד הלוחמים נעדר (נראה שטבע).
בעקבות הפעולה החל להתגבש רעיון להקים יחידת-נחיתה רצינית. רוכז כוח גדול בנווה-ים, שכלל לוחמי פל"ים וכוח גדול מחטיבת ‘כרמלי’ ואלה התאמנו כחודש ימים, תוך סודיות רבה. מטרת הפעולה הייתה לפוצץ את הגשרים על נהר הליטאני. התוכנית קבעה שכוח הימאים יתפוס ‘ראש-גשר’ על החוף ויאבטח את כוחות היבשה, כאשר ייצאו לדרכם לפוצץ את הגשרים, שנמצאו הרחק מהחוף. מפקד כוח הפל"ים היה אליעזר קליין ומפקד כוח ‘כרמלי’ היה חיים בן-דוד.
הכוח יצא פעמיים לדרכו - באנייה ‘חנה סנש’ - והוחזר, משום שההפוגה עמדה להיכנס לתוקף. שמועה אחרת טענה כי הגיעו ידיעות מודיעיניות, לפיהן באזור הנחיתה ממתין ואורב כוח אוייב גדול.
* ב- 15.4.48 נהרג זלמן דודאי.
* ב- 28.4.48 נרצח יצחק סמו בידי אנגלי.
פנחס סובול נעדר אחרי כשלון הפעולה - ונראה שטבע
- באמצע פברואר 1948 נודע שהערבים מכינים מכונית-תופת, ומתכוונים לפוצץ אותה בקרב אוכלוסיה יהודית. כדי למנוע את האסון, הכינה ה'הגנה' מכונית-תופת אותה החדירו מסתערבים למוסך הערבי, החנו אותה ליד מכונית-התופת הערבית - ופוצצו אותן.
- ב- 22.4.48 פוצצה ה’הגנה’ מכונית-תופת בלב שכונה ערבית. בין המשתתפים היו אנשי יחידת החבלה-הימית.
מחלקת המודיעין והרכש, שבראשה עמדו אברהם דר וזלמן פרח ניצלה את מצב התוהו-ובוהו, את העדר השליטה המרכזית ואת מערכת השוד וההברחות, שפעלה בנמל - כדי להשיג כלי-נשק וסחורות. הרשת היעילה סיפקה מידע חשוב על בואן של אניות הנושאות מטענים חשובים (כמו: כלי-נשק ותחמושת) , ובמקרים כאלה בוצעה התארגנות לשוד, שלווה בדרך-כלל בשוחד ובזיוף מסמכים.
יעקב בן-ציון (מלך) מעיד: "אברהם דר היה אחראי על פעולות של העברת נשק מאוניות, העמסתו על דוברות והעברתו לחוף. אנשי החוליה היו עולים על האנייה ומתארגנים לעבודה: כמה מהם ירדו למחסן והיו קושרים כלי-נשק בחבל, אחרים משכו את החבל למעלה והיתר היו מורידים את ארגז הנשק לדוברה ועם תום ההעמסה היו מעבירים אותה לחוף. הייתה התרגשות רבה לנוכח הכמויות הגדולות וסוגי הנשק, שלא היו אז בנמצא" . עמוס בן-צבי מעיד כי הם פעלו גם נגד התנכלויות לתחבורה היהודית בדרך שבין חיפה לתל-אביב. בפעולת גמול נגד הכפרים איגזים ועין-רזאל, השתתפה גם מחלקה מפלוגת הנמל. הכוח רוכז בשפייה ומשם צעדו לעבר הכפרים. באיגזים ישבה יחידה עיראקית, שהייתה ממוקמת בבניין בית-הספר, ששלט על הכפר. הפעולה עצמה לא נתקלה בכל התנגדות.
בפעולות שנעשו לכיבוש העיר חיפה (22-23.4.48) לקחה 'פלוגת הנמל' חלק ולחמה בעיר התחתית, במטרה לגרום לפינוי הערבים מהעיר הישנה.
בשלב הזה היו לפלוגה עוד שני הרוגים.
תפקיד נוסף שהוטל על הפלוגה, היה קיום הקשר הימי בין חיפה לנהריה, כל עוד היה הגליל המערבי מנותק.
לקראת הפינוי הבריטי, קיבלה פלוגת הנמל את השליטה על משטרת הנמל. מפקד הנמל הבריטי הזמין את מפקדי הכיתות, שנועדו להיות מפקדי סירות המשטרה לאחר הפינוי, על מנת לערוך ביקורת בסירות ולחתום לו שהסירות והציוד שבהן אכן נמצאים במצב תקין. עמוס בן-צבי מספר על המבוכה שגרם לו כל האירוע: ללבוש בגדים חגיגיים ולחתום על מיסמכים...
בעת מבצע ‘בן-עמי’ (13-15.5.48) - לשחרור הגליל המערבי - העבירו לנהריה כ- 450 לוחמים, על נישקם וציודם, וכן כמות רבה של אספקה (חנ"מ, תחמושת, דלק, חומרי רפואה). כן העבירו, דרך הים, כ- 300 נשים וילדים מנהרייה לחיפה.
במסגרת מבצע ‘בן-עמי’ בוצעה פעולת נחיתה, שנועדה לפוצץ את גשר הרכבת ואת גשר הכביש בראס אל-ביידה (כ- 10 ק”מ צפונה לראש-הנקרה), כדי למנוע העברת אספקה ותגבורת לכוחות הערביים בגליל המערבי. למרות ההתראה הקצרה, ללא מודיעין והכנות מסודרות, יצא הכוח, שכלל 35 לוחמים, בפיקוד עמוס בן-צבי, כולם חמושים, בשעות אחר הצהריים של ה- 13.5 והועבר בגוררת, שהגיעה עד למרחק של כ- 50 מ' מהחוף. קצת אחרי חצות החלה הירידה לחוף (שארכה כשעה), אלא שהכוח התגלה וכוחות לבנוניים פתחו לעברו באש. עמוס בן-צבי פקד על נסיגה והלוחמים חזרו בשחייה ובסירת-גומי. אחד הלוחמים נעדר (נראה שטבע).
בעקבות הפעולה החל להתגבש רעיון להקים יחידת-נחיתה רצינית. רוכז כוח גדול בנווה-ים, שכלל לוחמי פל"ים וכוח גדול מחטיבת ‘כרמלי’ ואלה התאמנו כחודש ימים, תוך סודיות רבה. מטרת הפעולה הייתה לפוצץ את הגשרים על נהר הליטאני. התוכנית קבעה שכוח הימאים יתפוס ‘ראש-גשר’ על החוף ויאבטח את כוחות היבשה, כאשר ייצאו לדרכם לפוצץ את הגשרים, שנמצאו הרחק מהחוף. מפקד כוח הפל"ים היה אליעזר קליין ומפקד כוח ‘כרמלי’ היה חיים בן-דוד.
הכוח יצא פעמיים לדרכו - באנייה ‘חנה סנש’ - והוחזר, משום שההפוגה עמדה להיכנס לתוקף. שמועה אחרת טענה כי הגיעו ידיעות מודיעיניות, לפיהן באזור הנחיתה ממתין ואורב כוח אוייב גדול.
* ב- 15.4.48 נהרג זלמן דודאי.
* ב- 28.4.48 נרצח יצחק סמו בידי אנגלי.
פנחס סובול נעדר אחרי כשלון הפעולה - ונראה שטבע