לוחמי פלוגת הנמל והסוואתם

הפלוגה מנתה כ- 90 לוחמים, ופיקד עליה יוחאי בן-נון. סגנו היה ניסן לויתן. סגל הפיקוד של הפלוגה נבחר מקרב מפקדים ולוחמים ביחידת החבלה הימית ('החוליה'), שסיימה את תפקידה בעקבות החלטת המוסדות לחדול מהמאבק בבריטיים בעת הדיונים באו"ם על גורל ארץ-ישראל. מקצת הלוחמים באו ממחלקת הסיירים של פלוגה ז', אך רובם היו לוחמים מגוייסים חדשים משכונות עירוניות בדרום תל-אביב: שכונת התקווה, פלורנטין ומקומות אחרים, שלא אומנו ולא חונכו במסגרת הפלמ"ח.
משרד הפלוגה שכן בבית הסוכנות ליד שער 'פלמר', בכניסה לנמל. הלוחמים גרו בשלושה בתי-מלון בעיר התחתית של חיפה. לנמל הוחדר נשק חם (סטנים ורימוני-יד), שהוחבא בסירות מנוע ובטרקטורים שגררו עגלות בנמל. בפינות שונות ברחבי הנמל הוקמו גם מקומות ריכוז של נשק קר (אלות, סכינים ומקלות) שבו אומנו הפועלים היהודים, כדי שיידעו להתגונן עד להגעת עזרה. עובדי הנמל אורגנו להגנה על הרכוש והנפש. הם חולקו לחוליות שעבדו בפינות הנמל השונות. כוח תיגבור בהיקף של שתי כיתות, עבד במוסך 'סולל בונה' הסמוך, מוכן לכל קריאה לעזרה באמצעות טלפונים ורצים. לצורך הסוואה, התנהגו אנשי 'פלוגת הנמל' כפועלים. הם עבדו בסוורות, בבניין, בהסעת טרקטורים ובנהיגת סירות מנוע.
כניסת הפלוגה לנמל חיפה העלתה את המורל בקרב הפועלים היהודים ושכנעה אותם לעבוד בו גם במשמרת השניה והשלישית. הבריטים ידעו על קיומה של 'פלוגת הנמל' ואיפשרו לה לתפקד, בהכירם בחיוניותה לשמירת מהלך העבודה התקין. אנשי הפלוגה השתדלו להסתיר את זהותם ולא להתבלט כלפי הבריטים, ומצד אחר - להפגין נוכחות מרתיעה כלפי הערבים ולהבטיח את השקט בנמל עד להכרעה על גורל העיר. במהלך תקופת קיומה, הייתה 'פלוגת הנמל' מעורבת בפעולות ל"רכש" נשק, בהתקפות כנגד האוכלוסיה הערבית לפני כיבוש חיפה. אנשיה לקחו חלק גם בקרבות כיבוש העיר ובמבצע "בן-עמי" שמגמתו הייתה כיבוש הגליל המערבי.