ההתקפה השלישית וכיבוש מצודת נבי יושע
באמצע מאי 48 ניתנה פקודה להתקפה השלישית על המצודה. כוח גדול הוקצה לפעולה: פלוגה שלמה מהגדוד השלישי (שהורכבה ממחלקה אחת מכל פלוגה) וכן שני תותחי נ"מ 20 מ"מ.
באמצע מאי 48 ניתנה פקודה להתקפה השלישית על המצודה. כוח גדול הוקצה לפעולה: פלוגה שלמה מהגדוד השלישי (שהורכבה ממחלקה אחת מכל פלוגה) וכן שני תותחי נ"מ 20 מ"מ.
על-פי תוכנית הפעולה נקבע כי הכוח יגיע מדרום בחסות החשכה לכפר הנטוש נבי-יושע. משם תצא אחת המחלקות ותפרוץ את הגדר באמצעות 'בונגלור'. לאחר מכן ייכנס כוח מבעד לפירצה, יניח חומר-נפץ ליד קיר הבניין ויפוצץ אותו. במקביל יפגיזו שני התותחים ושלושה ‘פיאטים’ את המצודה. לפגזי ה’פיאט’ הוכנס גם גאז-מדמיע, אך בפועל לא השפיע הדבר על המגינים.
לתוכנית הזו היו מספר ליקויים: פגזי התותחים לא היו מסוגלים לחדור את הקירות העבים של המצודה ולא היה סיכוי לפרוץ את קיר המבצר באמצעות הנחת 70 ק"ג של חומר-נפץ לידו.
אור ל- 16.5.48 החלה הפעולה. לחבלנים שהפעילו את הבונגלור התברר כי הערבים ניצלו את הזמן בין ההתקפות לדחוס עוד גדרות של קונצרטינות. חיתוך במספרי-תיל תחת אש לא בא בחשבון ושלושת הבונגלורים כבר הופעלו. החלו להשליך את מטעני חומר-הנפץ על הגדרות, כדי לפרוץ אותם, עד שנפרץ שביל מטוהר, אך אז הסתבר כי כמות חומר-הנפץ נוצלה כולה ולא נותר חומר לפוצץ את קיר המצודה.
הכוח הטיל מצור על המצודה, ניסה לשכנע בצעקות את המגינים להיכנע, ולקראת עלות השחר תפסו הלוחמים מחסות. יום המחרת התאפיין בשרב כבד, שגרם לחלק מהצרים תופעות של מכות-חום והתייבשות. במשך היום הובאו לגליל עוד כמויות של חומר-נפץ (במטוסים מתל-אביב) והועלו לאזור המצודה באמצעות סבלים. עם חשכה החלו התותחים לירות, ומטוס שנשלח לסייע הטיל פצצה שהחטיאה את המשטרה. במשך היום אובחנה תנועה ערה של משוריינים לבנוניים, שנכנסו ויצאו, והיה חשש כי הם מזרימים תגבורת למצודה.
בליל 17.5 החל מפקד מחלקת החוד, עמנואל ספקטור, להפעיל את הכוח: החבלנים התגנבו עם חומר הנפץ לקיר המצודה והפעילו את המטענים - אך קיר המצודה לא נפרץ. מה שאיפיין את הלילה השני היה השקט המוחלט במצודה - לא נורו ממנה יריות ולא נשמעו קולות.
הוחלט לנסות ולירות ב'פיאט' לעבר המצודה, והנה - פצצות ה'פיאט', חודרות-השריון, פרצו את קירות המצודה והבריחו את הערבים לחצר. בכך נשברו הגנתם ורוח לחימתם, והם החלו לברוח: חלקם במשוריינים לעבר מלכיה ואחרים ברגל לכיוון צפון.
בשעה 02:00 אור ל- 17.5 נכבשה המצודה. הכוח שנכנס אליה, מצא אותה ריקה.
עם עלות השחר יצאו הלוחמים לסרוק את השטח ולמצוא את חללי ההתקפה שנערכה ב- 20.4. יגאל אלון וירוחם כהן מצאו אותן במרחק של 70-80 מ' מהמצודה, במדרון הואדי, והן הובאו לקבר-אחים בחצר המצודה.
אנשי הכוח שכבש את המצודה היו מותשים מן המאמץ הפיזי ובהמשך היום נרדמו כולם. בשעות הבוקר נורו לעבר המצודה מספר פגזים מתותחים לבנוניים. לרוע המזל, חדר אחד מהם פנימה ושני לוחמים נהרגו.
בכך הגיע מספר הנופלים בשלוש ההתקפות לעשרים ושמונה; ויגאל אלון אמר: "זו תיקרא 'מצודת-כח', משום שכ"ח קורבנות נפלו בכיבושה".
שמות הנופלים: אמנון אקרמן; יוסף אוהלי; אריה ברזילי; אליעזר בן-נבט; מאיר בן-בסט; צבי הורוביץ; נחמיה ויסוצקי; יובל טוליצינסקי; אמנון יקותיאלי; יצחק יזרעאלוביץ; אברהם כהן; חנן כוכבא; ישראל לוינסקי; מלאכי מושקוביץ; שלמה מזרחי; משה נאמן; משה סטשי; בועז עמיקם; יזהר ערמוני; פילון פרידמן; אליעזר פוטרמן; דוד צ'רקסקי; מרדכי ראוך; אליעזר שבט; דוד שוורץ;
על-פי תוכנית הפעולה נקבע כי הכוח יגיע מדרום בחסות החשכה לכפר הנטוש נבי-יושע. משם תצא אחת המחלקות ותפרוץ את הגדר באמצעות 'בונגלור'. לאחר מכן ייכנס כוח מבעד לפירצה, יניח חומר-נפץ ליד קיר הבניין ויפוצץ אותו. במקביל יפגיזו שני התותחים ושלושה ‘פיאטים’ את המצודה. לפגזי ה’פיאט’ הוכנס גם גאז-מדמיע, אך בפועל לא השפיע הדבר על המגינים.
לתוכנית הזו היו מספר ליקויים: פגזי התותחים לא היו מסוגלים לחדור את הקירות העבים של המצודה ולא היה סיכוי לפרוץ את קיר המבצר באמצעות הנחת 70 ק"ג של חומר-נפץ לידו.
אור ל- 16.5.48 החלה הפעולה. לחבלנים שהפעילו את הבונגלור התברר כי הערבים ניצלו את הזמן בין ההתקפות לדחוס עוד גדרות של קונצרטינות. חיתוך במספרי-תיל תחת אש לא בא בחשבון ושלושת הבונגלורים כבר הופעלו. החלו להשליך את מטעני חומר-הנפץ על הגדרות, כדי לפרוץ אותם, עד שנפרץ שביל מטוהר, אך אז הסתבר כי כמות חומר-הנפץ נוצלה כולה ולא נותר חומר לפוצץ את קיר המצודה.
הכוח הטיל מצור על המצודה, ניסה לשכנע בצעקות את המגינים להיכנע, ולקראת עלות השחר תפסו הלוחמים מחסות. יום המחרת התאפיין בשרב כבד, שגרם לחלק מהצרים תופעות של מכות-חום והתייבשות. במשך היום הובאו לגליל עוד כמויות של חומר-נפץ (במטוסים מתל-אביב) והועלו לאזור המצודה באמצעות סבלים. עם חשכה החלו התותחים לירות, ומטוס שנשלח לסייע הטיל פצצה שהחטיאה את המשטרה. במשך היום אובחנה תנועה ערה של משוריינים לבנוניים, שנכנסו ויצאו, והיה חשש כי הם מזרימים תגבורת למצודה.
בליל 17.5 החל מפקד מחלקת החוד, עמנואל ספקטור, להפעיל את הכוח: החבלנים התגנבו עם חומר הנפץ לקיר המצודה והפעילו את המטענים - אך קיר המצודה לא נפרץ. מה שאיפיין את הלילה השני היה השקט המוחלט במצודה - לא נורו ממנה יריות ולא נשמעו קולות.
הוחלט לנסות ולירות ב'פיאט' לעבר המצודה, והנה - פצצות ה'פיאט', חודרות-השריון, פרצו את קירות המצודה והבריחו את הערבים לחצר. בכך נשברו הגנתם ורוח לחימתם, והם החלו לברוח: חלקם במשוריינים לעבר מלכיה ואחרים ברגל לכיוון צפון.
בשעה 02:00 אור ל- 17.5 נכבשה המצודה. הכוח שנכנס אליה, מצא אותה ריקה.
עם עלות השחר יצאו הלוחמים לסרוק את השטח ולמצוא את חללי ההתקפה שנערכה ב- 20.4. יגאל אלון וירוחם כהן מצאו אותן במרחק של 70-80 מ' מהמצודה, במדרון הואדי, והן הובאו לקבר-אחים בחצר המצודה.
אנשי הכוח שכבש את המצודה היו מותשים מן המאמץ הפיזי ובהמשך היום נרדמו כולם. בשעות הבוקר נורו לעבר המצודה מספר פגזים מתותחים לבנוניים. לרוע המזל, חדר אחד מהם פנימה ושני לוחמים נהרגו.
בכך הגיע מספר הנופלים בשלוש ההתקפות לעשרים ושמונה; ויגאל אלון אמר: "זו תיקרא 'מצודת-כח', משום שכ"ח קורבנות נפלו בכיבושה".
שמות הנופלים: אמנון אקרמן; יוסף אוהלי; אריה ברזילי; אליעזר בן-נבט; מאיר בן-בסט; צבי הורוביץ; נחמיה ויסוצקי; יובל טוליצינסקי; אמנון יקותיאלי; יצחק יזרעאלוביץ; אברהם כהן; חנן כוכבא; ישראל לוינסקי; מלאכי מושקוביץ; שלמה מזרחי; משה נאמן; משה סטשי; בועז עמיקם; יזהר ערמוני; פילון פרידמן; אליעזר פוטרמן; דוד צ'רקסקי; מרדכי ראוך; אליעזר שבט; דוד שוורץ;