דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

מתקפת הגדוד השביעי וגדוד -82 על עיראק-אל-מנשיה

גדוד טנקים 82 ו-2 פלוגות חי"ר של אנשי הגח"ל. עולים פליטי שואה שעלו ארצה, לאחר אימונים במחנות המעצר בקפריסין, מהגדוד השביעי של חטיבת הנגב בפיקוד עוזי נרקיס, ניסו לכבוש את הכפר עיראק אל מנשייה והתל שלידו. השליטה בכוחות התנהלה ב-4 שפות. מרבית הטנקים שסייעו לחי"ר יצאו מכלל שימוש. ההתקפה נכשלה והכוח נסוג ללא סדר. מספר ההרוגים, הפצועים והנעדרים היה רב.
מפקד חטיבת השריון 8 האלוף יצחק שדה, הציע לתקוף את עיראק-מנשיה ולכבוש את משלטי המצרים עד פלוג'ה, בהתקפת יום משולבת של טנקים מגדוד 82 וחי"ר מהגדוד השביעי, שיועמד תחת פיקוד חטיבה 8. קציני מטה חזית הדרום, ובראשם יצחק רבין, התנגדו לתכנית. אולם שדה הצליח לשכנע את יגאל אלון ש"הלם השריון" יכריע את המצרים.
גדוד 82 כלל 7 טנקים קלים מסוג הוצ'קס ו-2 טנקים בינוניים מסוג קרומבל; בגדוד השביעי היו 2 פלוגות חי"ר ( 5מחלקות) של חיילי גח"ל, שהגיעו לארץ זה מקרוב ואומנו על קצה המזלג. הסיוע כלל: 2 סוללות תותחים 75 מ"מ, 2 מרגמות 120 מ"מ ו-21 מרגמות 3" מהגדודים 7 ,82 ,88.
את הפיקוד על הפעולה הטיל שדה על מפקד הגדוד השביעי, עוזי נרקיס. הקרב נוהל בארבע שפות: צוות המפקדים בגדוד השביעי, יחידות הסיוע והמִפקדות דברו עברית, לוחמי החי"ר של הגדוד דברו אידיש ולא הבינו עברית, הטנקיסטים בהוצ'קסים דברו רוסית וצוותי הקרומבלים דברו אנגלית.
ב-16.10 בוקר החלה הפגזה דלילה ולא יעילה של הכפר וסביבתו. בתגובה הפגיזו המצרים את כוחותינו ואת קיבוץ גת. ב-07:00 החלו הטנקים להתקדם ואחריהם החי"ר. 3 טנקי הוצ'קס ומחלקת חי"ר, הוצבו כחסימה ליד גשרון ממערב, במחצית הדרך לפלוג'ה. אחד הטנקים נפגע מיד. הכוח המסתער כלל: 4 טנקי הוצ'קס ובעקבותיהם פלוגת חי"ר שתקפו לכוון בית הספר שניצב כ-1500 מהכפר; 2 טנקי קרומוול ובעקבותיהם פלוגת חי"ר תקפה לכוון התל (מצפון לקריית-גת);
בכוח שתקף לעבר ביה"ס, נתקלו ההוצ'קסים בתעלה אנטי-טנקית. אחד הטנקים התהפך, השני נפגע על ידי פגז פיאט, השישי נעצר בגלל תקלה טכנית האחרים עסקו בחילוץ ובאבטחת הטנקים. החי"ר שהופגז על ידי ארטילריה מצרית נותר ללא סיוע שריון. למרות שמספר הנפגעים היה גדול, תפס הכוח את ביה"ס ; בכוח שתקף לעבר התל, אש נ.ט. והפגזה מתותחי 25 ליטראות, גרמו לנפגעים רבים, החי"ר המשיך להתקדם. מנוע של אחד הטנקים התקלקל, לשני נסדק קנה התותח והם נסוגו. ב-08:30 החלו גם הרגלים לסגת ועד מהרה הפכה הנסיגה למנוסה. הטנקים נשארו בשטח ו-4 מהם אבדו. לגדוד השביעי היו כ-30 הרוגים, מהם 21 נעדרים, ו-84 פצועים. 24 מהפצועים חזרו ליחידותיהם תוך יומיים שלושה.
לאחר הקרב הכושל, התרכז הגדוד השביעי בכפר הנטוש קסטינה. השבר היה מהמם והמורל היה ירוד ביותר. המג"ד עוזי נרקיס פעל בנחרצות להעלאת המורל. על קירות קסטינה נכתבו שתי סיסמאות גראפיטי: "גדוד 7 קום יקום!" ו-"אף על פי כן ולמרות הכול - פלמ"ח!". למחרת, הפלוגות אורגנו מחדש, נערך מטווח רימונים, ולגדוד צורפה פלוגת גח"ל בפיקודו של אברהם אידלסון [ברן]. עם ערב בליל 19-20/10 נע הגדוד יחד עם חטיבה 8 (ללא הטנקים) לשטח כינוס באזור משמר-הנגב ולמחרת השתתף בכיבוש באר-שבע.