בניית ה"כריש" וההכנות להפעלתו
ה"כריש" היה טורפדו ימי שפותח על-ידי הצוות הטכני של 'החוליה', בשלהי 1946 ובמהלך 1947. המכשיר נבנה במסגרת ניסיונותיה של 'החוליה' ליצור כלי חבלה שיפגע באמצעות הנחייה מרחוק במשחתת בריטית.
ה"כריש" היה טורפדו ימי שפותח על-ידי הצוות הטכני של 'החוליה', בשלהי 1946 ובמהלך 1947. המכשיר נבנה במסגרת ניסיונותיה של 'החוליה' ליצור כלי חבלה שיפגע באמצעות הנחייה מרחוק במשחתת בריטית.
בתחילה נבנתה סירת עץ בידי אדריכל ימי בשדות-ים. הסירה הופעלה בעזרת מנוע חשמלי וסוללות, וההיגוי נעשה בסיוע חוט שהשתלשל מתוף. בניסיונות שנערכו בבריכות הדגים של קיבוץ מעוז-חיים, התברר כי הסירה מסתובבת במעגלים ולא ניתן לשלוט בה. היא הוחזרה לשדות-ים לשיפורים, ולאחר זמן מצאו אותה הבריטים באחד מחיפושיהם בקיבוץ. בשלב שני, החל איש 'החוליה' עוזי שרוני לפתח, יחד עם אליק סוכצ'בר, חסקה מונחית מרחוק, אולם גלי הים הפכו אותה. אז הגה שרוני רעיון לבנות כלי בצורת טורפדו ובו מצברים שיפעילו שני מנועים של מכונית, שאליהם יחוברו שני מדחפים. המיתקן כונה "כריש" ושרוני נעזר בפיתוחו באורי ברכמן (שילה). במהלך הניסויים הצטרפו אליהם אנשים נוספים, ובהם דוד פרומר וחיים זינגר. הדרישות המבצעיות מהכלי היו שלא יעלה קצף במים בזמן תנועתו, שלא לעורר חשד, ושהנחייתו למטרה תיעשה מטווח של מייל ימי אחד (כ- 1,800 מטר).
ה"כריש" היה בעל צורה גלילית, ומשקלו כ- 300 קילוגרם. ניתן היה לפרקו לחלקים אחדים, על-מנת להעבירו בחשאי ממקום למקום. בחלקו הקדמי נמצא תא שנועד לאיחסון 80 קילוגרם חומר נפץ. השליטה בטורפדו מרחוק התבצעה בעזרת כבל חשמלי שהשתחרר תוך כדי תנועה.
מטעמי חשאיות, נעשתה מרבית עבודת-הייצור של הכלי במסגרייה של שדות-ים. הניסויים הראשונים נערכו בבריכות הדגים של מעוז-חיים, ובהמשך - בחוף הים סמוך לקיסריה.
לאחר שמונה חודשי עבודה מאומצים הושלם פיתוח ה"כריש". הטורפדו נע במהירות של שישה קשרים, ניתן היה לשלוט בו עד למרחק של 800 מטרים, ובניסויים הוא הוכיח רמת דיוק טובה. שרוני, שהכניס בעצמו את חומר הנפץ למיתקן, לקה בהרעלת כבד כתוצאה מגזים רעילים שנפלטו עקב רגישות החומר לחומצת המצברים, ונאלץ להתאשפז בבית חולים למשך שבועיים. סירה איטית וכבדה, שכונתה "ניין ניין", נבנתה לצורך הובלת הטורפדו לנקודת הירי.
בתחילה נבנתה סירת עץ בידי אדריכל ימי בשדות-ים. הסירה הופעלה בעזרת מנוע חשמלי וסוללות, וההיגוי נעשה בסיוע חוט שהשתלשל מתוף. בניסיונות שנערכו בבריכות הדגים של קיבוץ מעוז-חיים, התברר כי הסירה מסתובבת במעגלים ולא ניתן לשלוט בה. היא הוחזרה לשדות-ים לשיפורים, ולאחר זמן מצאו אותה הבריטים באחד מחיפושיהם בקיבוץ. בשלב שני, החל איש 'החוליה' עוזי שרוני לפתח, יחד עם אליק סוכצ'בר, חסקה מונחית מרחוק, אולם גלי הים הפכו אותה. אז הגה שרוני רעיון לבנות כלי בצורת טורפדו ובו מצברים שיפעילו שני מנועים של מכונית, שאליהם יחוברו שני מדחפים. המיתקן כונה "כריש" ושרוני נעזר בפיתוחו באורי ברכמן (שילה). במהלך הניסויים הצטרפו אליהם אנשים נוספים, ובהם דוד פרומר וחיים זינגר. הדרישות המבצעיות מהכלי היו שלא יעלה קצף במים בזמן תנועתו, שלא לעורר חשד, ושהנחייתו למטרה תיעשה מטווח של מייל ימי אחד (כ- 1,800 מטר).
ה"כריש" היה בעל צורה גלילית, ומשקלו כ- 300 קילוגרם. ניתן היה לפרקו לחלקים אחדים, על-מנת להעבירו בחשאי ממקום למקום. בחלקו הקדמי נמצא תא שנועד לאיחסון 80 קילוגרם חומר נפץ. השליטה בטורפדו מרחוק התבצעה בעזרת כבל חשמלי שהשתחרר תוך כדי תנועה.
מטעמי חשאיות, נעשתה מרבית עבודת-הייצור של הכלי במסגרייה של שדות-ים. הניסויים הראשונים נערכו בבריכות הדגים של מעוז-חיים, ובהמשך - בחוף הים סמוך לקיסריה.
לאחר שמונה חודשי עבודה מאומצים הושלם פיתוח ה"כריש". הטורפדו נע במהירות של שישה קשרים, ניתן היה לשלוט בו עד למרחק של 800 מטרים, ובניסויים הוא הוכיח רמת דיוק טובה. שרוני, שהכניס בעצמו את חומר הנפץ למיתקן, לקה בהרעלת כבד כתוצאה מגזים רעילים שנפלטו עקב רגישות החומר לחומצת המצברים, ונאלץ להתאשפז בבית חולים למשך שבועיים. סירה איטית וכבדה, שכונתה "ניין ניין", נבנתה לצורך הובלת הטורפדו לנקודת הירי.