ניסיון החבלה באוניית הגירוש "אמפייר רייוול"
ב- 6 בספטמבר 1947 ניסה איש הפלי"ם, מיכה פרלסון (פרי), לחבל באוניית הגירוש "אמפייר רייוול". היה זה הניסיון האחרון בחבלה ימית בתקופת המאבק נגד הבריטים.
אוניית הגירוש "אמפייר ריייוול"
ב- 6 בספטמבר 1947 ניסה איש הפלי"ם, מיכה פרלסון (פרי), לחבל באוניית הגירוש "אמפייר רייוול". היה זה הניסיון האחרון בחבלה ימית בתקופת המאבק נגד הבריטים. פרלסון נימנה עם מלווי אוניית המעפילים "אכסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז"), ונשאר עם המעפילים בעת שהוחזרו בשלוש אוניות גירוש לנמל המבורג שבגרמניה.
ההחלטה לחבל באונייה לאחר שהמעפילים ירדו ממנה התקבלה בקבוצת אנשי הפלמ"ח שפעלו בצרפת במסגרת 'המוסד לעליה ב''. הם הסתמכו על ההנחייה העקרונית שקיבלו ממפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, בעת שהותו באירופה בינואר 1947 - להתנגד בכל דרך להתנכלויות הבריטים להעפלה. ה"אמפייר רייוול" נבחרה כיעד החבלה: היה בה מספר המלווים הארצישראלים הגדול ביותר, עובדה שהקלה על ההתארגנות לקראת הפיגוע, ופרלסון היה בעל ניסיון בתחום החבלה. ההוראה לביצוע המשימה ניתנה לפרלסון על-ידי ניסן לויתן, שהיה הבכיר בין חברי הפלמ"ח ששהו בדרום צרפת באותם הימים. החבלה בוצעה בניגוד לדעתם של אנשי 'המוסד לעליה ב''.
בדרכן לגרמניה, התעכבו אוניות הגירוש בנמל פורט דה-בוק שבצרפת. השהות נוצלה על-ידי מוקה לימון ושאול ביבר, שהבריחו לפרלסון כמות קטנה של חומר נפץ ועפרונות השהייה. בעת העצירה בגיברלטר, תיכנן פרלסון לפגוע בסיירת הבריטית "איג'אקס" שעגנה במרחק כ- 150 מטרים מאוניית הגירוש, בעזרתם של שניים ממלווי האונייה מה'הגנה', אלחנן ישי ויוזיק. אולם עקב השמירה הכבדה הוחלט לוותר על הרעיון.
פרלסון הכין את חומר הנפץ לפיצוץ, והפעיל את עפרונות ההשהייה, שמשך הזמן שלהם היה כשבע-שמונה שעות. עפרון השהייה אחד היה תקוע בתוך חומר הנפץ, בעוד שהשני נותר גלוי לעין. בהגיע שלוש אוניות הגירוש לנמל המבורג ב- 6 בספטמבר 1947, הורה פרלסון ל- 1,500 המעפילים שנמצאו על ה"אמפייר רייוול" לרדת במהירות מהאונייה. ירידתם המזורזת בלטה בניגוד להתנהגות המעפילים בשתי אוניות הגירוש האחרות, ועוררה את חשדם של הבריטים. בחיפוש שערכו באונייה נתגלה המטען, ועיפרון ההשהייה שבלט כלפי חוץ נוטרל. הבריטים זימנו לשעה 14:00 מסיבת עיתונאים בבניין האדמירלות של המבורג. כרבע שעה לפני פתיחת האירוע, התפוצץ המטען וגרם נזק לבניין, אך לא היו אבידות בנפש.
ניסיון החבלה בוצע בניגוד לדעתם של ראשי 'המוסד לעליה ב'', שהיו ממונים על ההעפלה הבלתי ליגאלית. הפיגוע עורר את רוגזו של דוד בן-גוריון, יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית ומחזיק תיק הביטחון בהנהלה הציונית. בן-גוריון חשש כי החבלה תזיק למגעים המדיניים שניהלה התנועה הציונית באו"ם על גורל ארץ-ישראל, ושהגיעו באותה שעה לשלב קריטי. כמו כן, הוא ראה בחבלה ביטוי להפרת סמכותו של הדרג המדיני מצד הדרג הצבאי ב'הגנה' ובפלמ"ח.
ההחלטה לחבל באונייה לאחר שהמעפילים ירדו ממנה התקבלה בקבוצת אנשי הפלמ"ח שפעלו בצרפת במסגרת 'המוסד לעליה ב''. הם הסתמכו על ההנחייה העקרונית שקיבלו ממפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, בעת שהותו באירופה בינואר 1947 - להתנגד בכל דרך להתנכלויות הבריטים להעפלה. ה"אמפייר רייוול" נבחרה כיעד החבלה: היה בה מספר המלווים הארצישראלים הגדול ביותר, עובדה שהקלה על ההתארגנות לקראת הפיגוע, ופרלסון היה בעל ניסיון בתחום החבלה. ההוראה לביצוע המשימה ניתנה לפרלסון על-ידי ניסן לויתן, שהיה הבכיר בין חברי הפלמ"ח ששהו בדרום צרפת באותם הימים. החבלה בוצעה בניגוד לדעתם של אנשי 'המוסד לעליה ב''.
בדרכן לגרמניה, התעכבו אוניות הגירוש בנמל פורט דה-בוק שבצרפת. השהות נוצלה על-ידי מוקה לימון ושאול ביבר, שהבריחו לפרלסון כמות קטנה של חומר נפץ ועפרונות השהייה. בעת העצירה בגיברלטר, תיכנן פרלסון לפגוע בסיירת הבריטית "איג'אקס" שעגנה במרחק כ- 150 מטרים מאוניית הגירוש, בעזרתם של שניים ממלווי האונייה מה'הגנה', אלחנן ישי ויוזיק. אולם עקב השמירה הכבדה הוחלט לוותר על הרעיון.
פרלסון הכין את חומר הנפץ לפיצוץ, והפעיל את עפרונות ההשהייה, שמשך הזמן שלהם היה כשבע-שמונה שעות. עפרון השהייה אחד היה תקוע בתוך חומר הנפץ, בעוד שהשני נותר גלוי לעין. בהגיע שלוש אוניות הגירוש לנמל המבורג ב- 6 בספטמבר 1947, הורה פרלסון ל- 1,500 המעפילים שנמצאו על ה"אמפייר רייוול" לרדת במהירות מהאונייה. ירידתם המזורזת בלטה בניגוד להתנהגות המעפילים בשתי אוניות הגירוש האחרות, ועוררה את חשדם של הבריטים. בחיפוש שערכו באונייה נתגלה המטען, ועיפרון ההשהייה שבלט כלפי חוץ נוטרל. הבריטים זימנו לשעה 14:00 מסיבת עיתונאים בבניין האדמירלות של המבורג. כרבע שעה לפני פתיחת האירוע, התפוצץ המטען וגרם נזק לבניין, אך לא היו אבידות בנפש.
ניסיון החבלה בוצע בניגוד לדעתם של ראשי 'המוסד לעליה ב'', שהיו ממונים על ההעפלה הבלתי ליגאלית. הפיגוע עורר את רוגזו של דוד בן-גוריון, יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית ומחזיק תיק הביטחון בהנהלה הציונית. בן-גוריון חשש כי החבלה תזיק למגעים המדיניים שניהלה התנועה הציונית באו"ם על גורל ארץ-ישראל, ושהגיעו באותה שעה לשלב קריטי. כמו כן, הוא ראה בחבלה ביטוי להפרת סמכותו של הדרג המדיני מצד הדרג הצבאי ב'הגנה' ובפלמ"ח.