השוני שבין הפלמ"ח והנח"ל (נוער חלוצי לוחם)
הפלמ"ח החל את דרכו כגוף צבאי מקצועי, אימץ את האידיאולוגיה ההתיישבותית, ובשל צרכי התקופה עבר למתכונת של עבודה ואימונים, אך לא שינה אף פעם אחת את ייעודו הצבאי.
לעומת זאת, היה הנח"ל מראשיתו מסגרת שעיקרה שמירה וטיפוח של גרעיני הבוגרים של תנועות הנוער החלוציות, שיועדו להגשמה התיישבותית.
מלחמת העצמאות העמידה בסכנה את הייעוד ההתיישבותי שהיה לגרעיני הבוגרים של תנועות הנוער החלוציות, ששירתו בפלמ"ח כ'הכשרות מגוייסות'. משנדרשו התנועות ביוני 1948 לגייס את מחזור הבוגרים החדש (ילידי 1931), הן דרשו ממערכת הביטחון ליצור מסגרת גיוס חלופית לפלמ"ח. תנועות הנוער המזוהות עם האופוזיציה לבן-גוריון רצו שמסגרת זו תוקם בתוך הפלמ"ח, ואילו התנועות המזוהות עם מפא"י רצו שתוקם מסגרת חדשה. מאחר ודרישה זו עלתה בקנה אחד עם מגמתו של בן-גוריון, כשר הביטחון, לנתק את הפלמ"ח ממקור הגיוס שלו, הוא נענה ליוזמת התנועות וקיבל את ההצעה להקים מסגרת גיוס חלופית.
המסגרת הוקמה בקיץ 1948 ונועדה בראשיתה להיות מסגרת להכשרה צבאית והתיישבותית רק של גרעיני הבוגרים של תנועות הנוער החלוציות ובוגרי 'חברות הנוער' של עליית הנוער. לאחר כשנה הורחב ייעודו של הנח"ל (לפחות להלכה) למסגרת שתקיף את כלל המתגייסים לשירות צבאי. כאשר הממשלה הגישה את חוק שירות הביטחון לאישור הכנסת (15 באוגוסט 1949), קבע בן-גוריון כי להכשרה החקלאית יש מטרה צבאית והתיישבותית כאחד. בחוק, שאושר ב- 8 בספטמבר 1949, נקבע כי על כל המתגייסים לצבא (לרבות עולים חדשים עד גיל 26), מוטלת חובה של שנת הכשרה חקלאית אחת. בפועל, לא התקיים החוק כלשונו, וחובת ההכשרה החקלאית חלה רק על המתגייסים לנח"ל. אמנם בשנים הראשונות, עקב החשיבות שיחס בן-גוריון להכשרה צבאית-התיישבותית לעולים, גויסו לנח"ל גם חיילים בודדים, לצד גרעינים של בוגרי תנועות הנוער, אולם לאחר שנים אחדות חזר הנח"ל להיות מסגרת לבוגרי התנועות בלבד.
הפלמ"ח החל את דרכו כגוף צבאי מקצועי, אימץ את האידיאולוגיה ההתיישבותית, ובשל צרכי התקופה עבר למתכונת של עבודה ואימונים, אך לא שינה אף פעם אחת את ייעודו הצבאי.
לעומת זאת, היה הנח"ל מראשיתו מסגרת שעיקרה שמירה וטיפוח של גרעיני הבוגרים של תנועות הנוער החלוציות, שיועדו להגשמה התיישבותית.
לפלמ"ח היה מטה צבאי משלו (שפורק באוקטובר 1948), אולם הוא היה כפוף, ככל יחידה צבאית אחרת בהגנה ובצה"ל, למטכ"ל. הנח"ל נבדל ממנו ומכל יחידה צבאית אחרת בכך שהוא נתון לפיקוד משולב: צבאי - מפקד חטיבה, ואזרחי - ראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון.
עבור תנועות הנוער החלוציות ובן-גוריון גם יחד, איפוא, שימש הנח"ל כפתרון הטוב ביותר לשילוב שירות צבאי והכשרה התיישבותית.
המסגרת הוקמה בקיץ 1948 ונועדה בראשיתה להיות מסגרת להכשרה צבאית והתיישבותית רק של גרעיני הבוגרים של תנועות הנוער החלוציות ובוגרי 'חברות הנוער' של עליית הנוער. לאחר כשנה הורחב ייעודו של הנח"ל (לפחות להלכה) למסגרת שתקיף את כלל המתגייסים לשירות צבאי. כאשר הממשלה הגישה את חוק שירות הביטחון לאישור הכנסת (15 באוגוסט 1949), קבע בן-גוריון כי להכשרה החקלאית יש מטרה צבאית והתיישבותית כאחד. בחוק, שאושר ב- 8 בספטמבר 1949, נקבע כי על כל המתגייסים לצבא (לרבות עולים חדשים עד גיל 26), מוטלת חובה של שנת הכשרה חקלאית אחת. בפועל, לא התקיים החוק כלשונו, וחובת ההכשרה החקלאית חלה רק על המתגייסים לנח"ל. אמנם בשנים הראשונות, עקב החשיבות שיחס בן-גוריון להכשרה צבאית-התיישבותית לעולים, גויסו לנח"ל גם חיילים בודדים, לצד גרעינים של בוגרי תנועות הנוער, אולם לאחר שנים אחדות חזר הנח"ל להיות מסגרת לבוגרי התנועות בלבד.
הפלמ"ח החל את דרכו כגוף צבאי מקצועי, אימץ את האידיאולוגיה ההתיישבותית, ובשל צרכי התקופה עבר למתכונת של עבודה ואימונים, אך לא שינה אף פעם אחת את ייעודו הצבאי.
לעומת זאת, היה הנח"ל מראשיתו מסגרת שעיקרה שמירה וטיפוח של גרעיני הבוגרים של תנועות הנוער החלוציות, שיועדו להגשמה התיישבותית.
לפלמ"ח היה מטה צבאי משלו (שפורק באוקטובר 1948), אולם הוא היה כפוף, ככל יחידה צבאית אחרת בהגנה ובצה"ל, למטכ"ל. הנח"ל נבדל ממנו ומכל יחידה צבאית אחרת בכך שהוא נתון לפיקוד משולב: צבאי - מפקד חטיבה, ואזרחי - ראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון.
עבור תנועות הנוער החלוציות ובן-גוריון גם יחד, איפוא, שימש הנח"ל כפתרון הטוב ביותר לשילוב שירות צבאי והכשרה התיישבותית.