חינוך מגוייסי נוער השכונות
בשנים 1942 - 1944 ניהל הפלמ"ח מבצע שמטרתו לגייס לשורותיו נערים עובדים בני הארץ, רובם ממשפחות מעוטות יכולת וחלקם הגדול ממוצא מזרחי. נערים אלה ייצגו חתך חברתי שונה מרוב מגוייסי הפלמ"ח, שהיו בני משקים, בוגרי בתי-ספר תיכוניים ותנועות הנוער החלוציות.
בשנים 1942 -1944 ניהל הפלמ"ח מבצע שמטרתו לגייס לשורותיו נערים עובדים בני הארץ, רובם ממשפחות מעוטות יכולת וחלקם הגדול ממוצא מזרחי. נערים אלה ייצגו חתך חברתי שונה מרוב מגוייסי הפלמ"ח, שהיו בני משקים, בוגרי בתי-ספר תיכוניים ותנועות הנוער החלוציות. המסגרת דרכה הגיעו נערי השכונות לפלמ"ח הייתה תנועת הנוער-העובד, שראתה בגיוסם אמצעי להגברת כוחה ולהפצת תורתה הרעיונית, וגם דרך חינוכית טובה. מרבית הנערים הגיעו לפלמ"ח כשהתגייסו לעבוד במשקים או שהצטרפו לקבוצות שהתגבשו כהכשרות מגוייסות. אחרים הגיעו לפלמ"ח ישירות.
עם גיוסם נחשפו הנערים לעולמה של ההתיישבות העובדת, שהיה זר להם. אנשי הפלמ"ח מצידם התוודעו גם הם להווי חייהם של נערים העובדים לפרנסתם בערים, הווי שהיה זר להם לחלוטין. השוני ברקע החברתי-תרבותי גרם פעמים רבות לאי הבנות ולעימותים.
הפעילות ההסברתית הראשונה הייתה עצם שכנועם להתגייס לפלמ"ח. גייסי הפלמ"ח ביקרו במקומות העבודה של הנערים, במקומות הבילוי שלהם ובשכונותיהם: במוסכים, בבתי המלאכה, בבתי הקפה ובמועדונים אשר בכרם התימנים, בשכונת התקווה, בשכונת מחלול, וכן בשכונות התימנים בראשון לציון, ברחובות ובפתח-תקווה. הם הסבירו לנערים מהו הפלמ"ח וקראו להם להצטרף אליו. הגייסים ראו בצירוף נוער זה לפלמ"ח אמצעי להרחבת שורותיו וגם דרך לשיקום נערי הפקר, שהיו בהם - מיעוט אמנם - גם אנאלפביתים ואחדים אף בעלי תיק במשטרה.
העשרות הראשונות של בני השכונות גויסו לפלמ"ח בדצמבר 1942 ופוזרו בין הפלוגות, אולם קליטתם נתקלה בקשיים שגרמו למקרים רבים של עזיבה. כדי לתת מענה חינוכי מתאים הוקם בתחילת 1944 באיילת השחר מחנה הקליטה הראשון של הפלמ"ח. מחנה האוהלים ששכן בפאתי הקיבוץ היה כפוף ישירות למטה הפלמ"ח ושימש מחנה מעבר לפלוגות.
גילם הצעיר של בני השכונות, מוצאם החברתי ואורח החיים השונה שהורגלו בו חייבו כלים חינוכיים מיוחדים. מדריכיהם בפלמ"ח הגדירו אותם כ"גורם בעייתי", שרמת השכלתו נמוכה ויש לו "מנטליות מיוחדת". מסיבה זו ייחסו המדריכים חשיבות רבה לחינוכם של הנערים. הם לימדו במידת הצורך קרוא וכתוב, תנ"ך, חשבון, ידיעת הארץ, היסטוריה של עם ישראל, גיאוגרפיה (ארנן עזריהו, קצין ההסברה הראשי של הפלמ"ח, שלקח חלק בפעילות הלימודית הזאת, נזכר כי סיפר לחניכיו שכדור הארץ עגול והיו ביניהם שהתקשו להאמין לו). תוכנית ההדרכה נועדה להנחיל ידע ו"לחנך מחדש": הכרת הציונות, תולדותיה ומטרותיה, ודיונים אקטואליים בענייני השעה (המאבק בספר הלבן, העפלה וכדומה) נארגו יחד למסכת שמטרתה להפוך את המתגייס ללוחם בעל הכרה ציונית חלוצית. המפגש בין המדריכים והנערים היה רצוף ניגודים: חוסר משמעת, פערים בהשכלה, תפיסות עולם ואמונות מנוגדות (כגון חניכים מבתים דתיים שנפגשו לראשונה בחילוניות של מדריכיהם), שגרמו למצבים רגישים. עם זאת, גילו הנערים עניין בפעולות תרבות משותפות עם בני משקים, בעיקר בנושאים אקטואליים כ'זכותנו על הארץ' או 'טוהר הנשק'. גם בנושאים אחרים השתלבו נערי השכונות היטב בפלמ"ח. למרות "המנטליות השונה" היו ללוחמים טובים ברבות הימים. רבים מתוכם הפכו בתוך זמן קצר אחרי גיוסם ל'מלכי השירה והקומזיצים'.
לאחר שישה חודשי מועמדות נתקבלו בני השכונות כחברי פלמ"ח לכל דבר, בטקס מיוחד ובשבועה. בסוף 1944 הגיע מספר המתגייסים מקרב הנוער העובד לכ- 150. משימת קליטת נערי השכונות בפלמ"ח הייתה ניסיון קצר ימים. למרות שתוצאותיו היו חיוביות, התברר כי ההשקעה הנדרשת לקליטה גדולה מאוד ביחס לכוח האדם שניתן לגייס.
עם גיוסם נחשפו הנערים לעולמה של ההתיישבות העובדת, שהיה זר להם. אנשי הפלמ"ח מצידם התוודעו גם הם להווי חייהם של נערים העובדים לפרנסתם בערים, הווי שהיה זר להם לחלוטין. השוני ברקע החברתי-תרבותי גרם פעמים רבות לאי הבנות ולעימותים.
הפעילות ההסברתית הראשונה הייתה עצם שכנועם להתגייס לפלמ"ח. גייסי הפלמ"ח ביקרו במקומות העבודה של הנערים, במקומות הבילוי שלהם ובשכונותיהם: במוסכים, בבתי המלאכה, בבתי הקפה ובמועדונים אשר בכרם התימנים, בשכונת התקווה, בשכונת מחלול, וכן בשכונות התימנים בראשון לציון, ברחובות ובפתח-תקווה. הם הסבירו לנערים מהו הפלמ"ח וקראו להם להצטרף אליו. הגייסים ראו בצירוף נוער זה לפלמ"ח אמצעי להרחבת שורותיו וגם דרך לשיקום נערי הפקר, שהיו בהם - מיעוט אמנם - גם אנאלפביתים ואחדים אף בעלי תיק במשטרה.
העשרות הראשונות של בני השכונות גויסו לפלמ"ח בדצמבר 1942 ופוזרו בין הפלוגות, אולם קליטתם נתקלה בקשיים שגרמו למקרים רבים של עזיבה. כדי לתת מענה חינוכי מתאים הוקם בתחילת 1944 באיילת השחר מחנה הקליטה הראשון של הפלמ"ח. מחנה האוהלים ששכן בפאתי הקיבוץ היה כפוף ישירות למטה הפלמ"ח ושימש מחנה מעבר לפלוגות.
גילם הצעיר של בני השכונות, מוצאם החברתי ואורח החיים השונה שהורגלו בו חייבו כלים חינוכיים מיוחדים. מדריכיהם בפלמ"ח הגדירו אותם כ"גורם בעייתי", שרמת השכלתו נמוכה ויש לו "מנטליות מיוחדת". מסיבה זו ייחסו המדריכים חשיבות רבה לחינוכם של הנערים. הם לימדו במידת הצורך קרוא וכתוב, תנ"ך, חשבון, ידיעת הארץ, היסטוריה של עם ישראל, גיאוגרפיה (ארנן עזריהו, קצין ההסברה הראשי של הפלמ"ח, שלקח חלק בפעילות הלימודית הזאת, נזכר כי סיפר לחניכיו שכדור הארץ עגול והיו ביניהם שהתקשו להאמין לו). תוכנית ההדרכה נועדה להנחיל ידע ו"לחנך מחדש": הכרת הציונות, תולדותיה ומטרותיה, ודיונים אקטואליים בענייני השעה (המאבק בספר הלבן, העפלה וכדומה) נארגו יחד למסכת שמטרתה להפוך את המתגייס ללוחם בעל הכרה ציונית חלוצית. המפגש בין המדריכים והנערים היה רצוף ניגודים: חוסר משמעת, פערים בהשכלה, תפיסות עולם ואמונות מנוגדות (כגון חניכים מבתים דתיים שנפגשו לראשונה בחילוניות של מדריכיהם), שגרמו למצבים רגישים. עם זאת, גילו הנערים עניין בפעולות תרבות משותפות עם בני משקים, בעיקר בנושאים אקטואליים כ'זכותנו על הארץ' או 'טוהר הנשק'. גם בנושאים אחרים השתלבו נערי השכונות היטב בפלמ"ח. למרות "המנטליות השונה" היו ללוחמים טובים ברבות הימים. רבים מתוכם הפכו בתוך זמן קצר אחרי גיוסם ל'מלכי השירה והקומזיצים'.
לאחר שישה חודשי מועמדות נתקבלו בני השכונות כחברי פלמ"ח לכל דבר, בטקס מיוחד ובשבועה. בסוף 1944 הגיע מספר המתגייסים מקרב הנוער העובד לכ- 150. משימת קליטת נערי השכונות בפלמ"ח הייתה ניסיון קצר ימים. למרות שתוצאותיו היו חיוביות, התברר כי ההשקעה הנדרשת לקליטה גדולה מאוד ביחס לכוח האדם שניתן לגייס.