הכנת תיקי מטרות

בעקבות החלטת פיקוד ה'הגנה' בשנת 1946 להכין ספריה של תיקי מטרות, ובה יעדים אפשריים לתקיפה, כגון תחנות משטרה, תחנות מכ"ם, מחנות צבא בריטיים וכפרים ערביים, נוצלו טיסות האימונים בניווט גם לצורך צילום. הטייסים תודרכו על-ידי אנשי המחלקה הטכנית של הש"י (שירות הידיעות - המודיעין של ה'הגנה'), בראשות פנחס אופטיקמן (יואלי). וקיבלו שיעורים בנוגע להיבטים שונים בתחום הצילום: זוויות, ניצול צללים, הבלטת מיבנים, תפיסת פרספקטיבה וכדומה.
מרבית המטרות שהטייסים נתבקשו לצלם לא שכנו לאורך נתיבי התעופה האזרחית שאישרה מחלקת התעופה של ממשלת המנדט, ולכן נדרש תיכנון מתוחכם לכל טיסת ניווט מאושרת. גובה הטיסה הרצוי לצורך השגת צילום באיכות טובה נקבע לפי מדידת קוטר המטרה על מפה בקנה מידה של 1:20,000 ולפי נתוני המצלמה. אולם לא תמיד תאם גובה זה לתקנות התעופה האזרחית. כל מטרה צולמה לפחות שלוש פעמים בטיסה: צילום אלכסוני מרחוק, צילום אלכסוני מקרוב וצילום אנכי. בכל טיסה צולמו כשש או שבע מטרות.
טיסות הצילום נערכו לרוב במטוסי טיילרקראפט, שהמבנה שלהם איפשר צילום בתנאים נוחים יחסית. טייסי הצילום היו וותיקי המחלקה, שבמסגרת אימוני הטייס המתקדמים קיבלו שעות טיסה במטוסים מסוג זה.