דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

חשדות הבריטים בטייסי חברת אוירון

באותה תקופה חקרו אנשי המודיעין הבריטי את הטייסים בסיומה של כל טיסה, ובדקו את הסיבות לסטייה מהנתיב המאושר ואת הגורמים לשיבוש בלוח-הזמנים.
עם החרפת מבצעי 'תנועת המרי העברי' נגד יעדים בריטיים, גבר חשדם בפעילות האזרחית של חברת "אווירון", ובכללה גם פעילותם של אנשי מחלקת הטייס. חיפושים קפדניים נערכו על גופם ובתיקיהם של כל הבאים לשדה התעופה ברמלה. הכנסה של ציוד צילום והוצאתו הפכה לבעייה קשה ביותר, הכרוכה גם בסיכון רב. באותה תקופה חקרו אנשי המודיעין הבריטי את הטייסים בסיומה של כל טיסה, ובדקו את הסיבות לסטייה מהנתיב המאושר ואת הגורמים לשיבוש בלוח-הזמנים.
הטייסים הסתירו את ציוד הצילום בדרכים שונות: בשיפולי הגב, בקשירה ברצועה סביב החזה. סרטי הצילום הוחבאו בשקיקי בד שנקשרו למפשעה, בתוך משאבת האוויר של האופניים עליהם רכבו הטייסים מקיבוץ נען לרמלה, או במימיות בעלות תחתית כפולה. כדי להקטין את סכנת הגילוי, הושאר ציוד הצילום במוסך המטוסים שבתוך שדה התעופה. פעילות הצילום הוסתרה אף מעיניהם של מדריכי הטיסה ואנשי צוות הקרקע של חברת "אווירון". עקב החשש שהבריטים ימצאו את הסרטים המצולמים, נהגו טייסי הפלמ"ח להכניסם לשקיות חול קטנות בעלות זנב צבעוני לצורך זיהוי, שהוטלו לפני הנחיתה במקומות מוסכמים בסביבות בסיסם בנען. לעיתים הושארו הצילומים במחבוא שהותקן במטוס והוטלו בטיסה הבאה או שאחד הטייסים היה יוצא מהשדה באוטובוס ערבי, שהיה פחות חשוד.
ערב צירוף מחלקת הטייס של הפלמ"ח ל'שירות האוויר', באוקטובר 1947, הופסקה פעילותה של חברת "אווירון" ברמלה, ושניים ממטוסיה הועברו לשדה התעופה בחיפה. פעולות ההדרכה והצילום של המחלקה נמשכו שם, תחת פיקודם המשותף של יצחק יבנה ועזריאל ספיבק (רונן). הפריסה בחיפה איפשרה למחלקת הטייס לבצע טיסות צילום מעבר לגבולות המנדט בצפון הארץ. באחת מהטיסות שנערכה ב- 20 באוקטובר צולמו, בין השאר, שבעה מחנות צבא סוריים ברמת הגולן.