הקניית השפה העברית
"כל מילה עברית הנרכשת על ידי איש הגח"ל- חוסכת דם".
הצעד הראשון והחשוב בקליטת העולה היה הקניית השפה העברית. על חשיבותה של הוראת העברית למתנדבי הגח"ל העידה סיסמת קליטתם: "כל מילה עברית הנרכשת על ידי איש הגח"ל- חוסכת דם". העולים החדשים, שהגיעו בתחילה היישר מן האוניות אל היחידות הצבאיות, למדו עברית בקבוצות של שניים-שלושה כשהם ישובים על הארץ או על ג'ריקנים. כדי לתת מענה לכל אנשי הגח"ל שהופנו לפלמ"ח, הוקמו בסוף אפריל 1948 מחנות קלט מיוחדים בתל-מונד, בגן-אפרים ומאוחר יותר בכפר-יונה. המחנות שימשו כמקום מפגש ראשון בין העולה החדש לצבא ונוצר בם בסיס להקניית חינוך רעיוני והסברתי בטרם יצא ליחידתו הצבאית. במחנות אלה עסקו 25 מורים ומורות בהוראת עברית ובפעולות הסברה לעולים החדשים. שלב הקלט ארך כחודש (לעיתים קוצר בשל צרכים מבצעיים).
בגדודים הייתה משימת הוראת העברית קשה יותר, בגלל תנאי הלחימה והניידות. הגדוד הראשון בפלמ"ח שקלט את אנשי הגח"ל היה גדוד 7 של חטיבת הנגב באפריל 1948. עם תום ההפוגה הראשונה (יולי 1948) היו למעלה ממחצית חיילי הגדוד עולים חדשים. עובדה זו חייבה פעילות חינוכית מאולתרת (של בנות ההכשרות והמפקדים עצמם), על מנת להביא את העולים לרמת ידע בעברית שתאפשר להם ללחום לצד חבריהם. בגדודים אחרים התנדבו מורים רבים בזמן חופשתם (קיץ 1948) למלא תפקיד בהוראת עברית וידיעת הארץ, אך עם שובם למקום עבודתם בספטמבר נדרשו פתרונות אחרים. יוזמות מקומיות סייעו במלאכה: בחטיבת הראל הירבה קצין התרבות החטיבתי, בני מרשק, לשוחח עם העולים ביידיש, סיפר להם על תולדות הארץ וארגן חוגים לעברית. בחלקה האחרון של המלחמה (תחילת 1949) הוחלט להקים בית ספר לעברית בחטיבת הראל, בו ילמדו העולים במחזורים. כל מחזור ארך עשרה ימים ומנה כ- 40 תלמידים, בשלוש כיתות: מתחילים, בינוניים ומתקדמים. בזמן לימודיהם נמצאו הלומדים ברשות בית-הספר ושוחררו משאר תפקידיהם ביחידה. תוכנית הלימודים כללה לימוד עברית (דיבור, קריאה וכתיבה), ידיעת הארץ, שירה בציבור ושיחות בנושאי השעה. בגדוד השלישי של חטיבת יפתח התמסרו חברים מהכשרת דפנה ללימוד עברית ובילו ערבים משותפים סביב המדורה עם אנשי הגח"ל. בהמשך, התקיימה פעילות רצופה של הוראת עברית במשלטים בנגב ובפרוזדור ירושלים באמצעות פלמ"חאיות מתנדבות.
על אף קשיי הסביבה והקשיים האישיים של העולים, שלא תמיד היו ליבם וראשם פנויים ופתוחים ללימוד- סייע המאמץ בהוראת העברית לקליטתם בפלמ"ח בפרט ובארץ בכלל.
בגדודים הייתה משימת הוראת העברית קשה יותר, בגלל תנאי הלחימה והניידות. הגדוד הראשון בפלמ"ח שקלט את אנשי הגח"ל היה גדוד 7 של חטיבת הנגב באפריל 1948. עם תום ההפוגה הראשונה (יולי 1948) היו למעלה ממחצית חיילי הגדוד עולים חדשים. עובדה זו חייבה פעילות חינוכית מאולתרת (של בנות ההכשרות והמפקדים עצמם), על מנת להביא את העולים לרמת ידע בעברית שתאפשר להם ללחום לצד חבריהם. בגדודים אחרים התנדבו מורים רבים בזמן חופשתם (קיץ 1948) למלא תפקיד בהוראת עברית וידיעת הארץ, אך עם שובם למקום עבודתם בספטמבר נדרשו פתרונות אחרים. יוזמות מקומיות סייעו במלאכה: בחטיבת הראל הירבה קצין התרבות החטיבתי, בני מרשק, לשוחח עם העולים ביידיש, סיפר להם על תולדות הארץ וארגן חוגים לעברית. בחלקה האחרון של המלחמה (תחילת 1949) הוחלט להקים בית ספר לעברית בחטיבת הראל, בו ילמדו העולים במחזורים. כל מחזור ארך עשרה ימים ומנה כ- 40 תלמידים, בשלוש כיתות: מתחילים, בינוניים ומתקדמים. בזמן לימודיהם נמצאו הלומדים ברשות בית-הספר ושוחררו משאר תפקידיהם ביחידה. תוכנית הלימודים כללה לימוד עברית (דיבור, קריאה וכתיבה), ידיעת הארץ, שירה בציבור ושיחות בנושאי השעה. בגדוד השלישי של חטיבת יפתח התמסרו חברים מהכשרת דפנה ללימוד עברית ובילו ערבים משותפים סביב המדורה עם אנשי הגח"ל. בהמשך, התקיימה פעילות רצופה של הוראת עברית במשלטים בנגב ובפרוזדור ירושלים באמצעות פלמ"חאיות מתנדבות.
על אף קשיי הסביבה והקשיים האישיים של העולים, שלא תמיד היו ליבם וראשם פנויים ופתוחים ללימוד- סייע המאמץ בהוראת העברית לקליטתם בפלמ"ח בפרט ובארץ בכלל.