תוכנית הפעולה וההכנות הרבות

תוכנית הפעולה הוגשה לאישור מפקדת ה'הגנה', ובמקביל נערכו ההכנות לביצועה. לצורך החבלה נבנה במסגריות הקיבוצים שדות-ים ועין-חרוד מיתקן הצמדה, ועליו חבית ובה 40 קילוגרם חומר נפץ, שהוכנו על-ידי חיים זינגר. משקל המיתקן כולו הגיע ל- 120 קילוגרם, וצריך היה למקמו בעומק של שניים וחצי מטרים במים, כדי שיבקע את דופן המשחתת. הואיל ומזח הנפט היה מוגן היטב מצד החוף כנגד חבלה במיתקני הנפט, הוחלט למצוא כלי שייט שיוביל את הלוחמים עם מיתקן החבלה בלי לעורר חשד. הספינה שנבחרה הייתה גוררת אזרחית שעסקה בגרירת דוברות דלק ממזח הנפט לאוניות הנמל. שני עובדיה היהודים היו מוכנים לשתף פעולה עם אנשי 'החוליה'.
במחצית חודש פברואר 1947 הועמס המיתקן על ספינת הדיג "נאמן", שהפליגה לחיפה. בספינה בויימה תקלה, הגוררת "נחלצה לעזרתה", המיתקן הועבר אליה ומשם לאסדה עזובה בתוך הנמל. תיזמון הבאת המיתקן למקומו במזח הדלק עורר בעיות: הדרך היחידה הייתה לנצל קריאה אקראית של הגוררת, כדי לגרור אסדת דלק בלילה ממזח הנפט אל אוניות הנוסעים שעברו בנמל חיפה.
אולם משהתקבלה קריאה כזאת, כעבור שבועיים, טרם ניתן האישור לפעולה ממיפקדת ה'הגנה'. מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, הורה לבצע את המשימה ללא אישור של מיפקדת ה'הגנה'. לוחמי 'החוליה' יוחאי בן-נון, משה ליפסון ויוסקה רום, ניצלו את כניסת הגוררת לנמל, ואחרי מאמצים רבים הציבו את מיתקן החבלה במקומו. במהלך עבודתם נקרע הכבל שנועד להפעיל את המיתקן מרציף הפריקה. ימים אחדים לאחר מכן חובר כבל חדש.