חשיבות 'שורות המגינים'

מטה הפלמ"ח נרתם להרחבת ההכשרה הצבאית ולהעמקתה באמצעות משלחות מדריכים ששוגרו לאי, וציודם באמצעים לתירגול השימוש בכלי נשק. פעילות זו הייתה חלק מההיערכות הכוללת של ה'הגנה' והפלמ"ח להתמודדות הצבאית המתקרבת עם הערבים על גורל הארץ. מבחינת המעפילים ומדריכיהם נודעה חשיבות לקיומו של ארגון 'שורות המגינים' הן כמקור לתעסוקה ועניין, והן כהכנה לפגישתם עם המציאות הביטחונית ועם האווירה השוררים בארץ-ישראל. משלהי שנת 1947 החלו אנשי 'שורות-המגינים', ביוזמת אנשי הפלמ"ח, לחפור מנהרות שבאמצעותן הוברחו מעפילים מהמחנות וחמקו מקפריסין. עם כניסת ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות לתוקפה, ביולי 1948, פרצו קבוצות גדולות של מעפילים דרך גדרות המחנות והועברו באופן מאורגן לארץ. חילוץ מעפילים מהמחנות והברחתם לארץ-ישראל לא נימנו עם היעדים שהוצבו למשלחות הפלמ"ח ערב בואן לאי. מטרה זו נוספה מתוך רצון להעניק ממד מבצעי-צבאי ממשי לפעילות 'שורות-המגינים', על-מנת לתרום להיערכות הצבאית של היישוב בימי מלחמת העצמאות וכמענה להתגברות תחושות הייאוש של המעפילים לנוכח שהייתם המתארכת במחנות. יותר מ- 11,000 איש אומנו ב'שורות-המגינים'. לפחות 4,000 מהם הצליחו להגיע ארצה בתקופה הקריטית של היישוב, שבין אפריל לספטמבר 1948, התגייסו למערך הלוחם של צה"ל ונטלו חלק פעיל במלחמת העצמאות.
הפלמ"ח סיים את פעולתו בקפריסין באוגוסט 1948. משלחת צה"לית תפסה את מקומו, כחלק מתהליך פירוקו של מטה הפלמ"ח שהושלם כעבור חודש.