אוניית המעפילים "אורד וינגייט"

אוניית המעפילים "אורד וינגייט" (על-שמו של הקצין האנגלי שהקים את "פלוגות הלילה" - .S.N.S - ופיקד עליהן, ונהרג במהלך מלחמת העולם השנייה) הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל טרביזו באיטליה. רב החובל היה מריו קנדה (איטלקי). מפקד האונייה היה איש הפלי"ם דוד בן-חורין.
ה'גדעוני' היה אברהם רייס, והמלווה הנוסף היה איש הפלי"ם אריה וייצמן.
"אורד וינגייט" הפליגה מנמל טרביזו ב- 14 במרס 1946, כשעליה 238 מעפילים. אירגון ה'הגנה' בתל-אביב וכוחות פלמ"ח נערכו במבצע משותף, בשם הקוד: "מבצע נחשון" (ידוע יותר בכינוי: "ליל וינגייט"), לאבטח את נחיתת האונייה בחוף תל-אביב, במטרה לפרוץ את ההסגר הימי שהטילו הבריטים על חופי הארץ. כוחות רבים של חי"ש תל-אביב, והגדודים השני והרביעי של הפלמ"ח נפרסו ברחבי העיר ב- 25 במרס בשעות הערב. ואולם באותו לילה גילו הבריטים את האונייה ומשחתת עצרה אותה בשעה 23:00 לאחר שירתה לעברה מספר יריות אזהרה. בהתאם להוראה שהתקבלה מהחוף, כשהשתלטו הבריטים על האונייה, השליך רייס את מכשיר הקשר והקודים לים, מחוברים לשק פחם ששימש כמשקולת. "אורד וינגייט" אולצה להגיעה לנמל חיפה ומעפיליה נלקחו למעצר במחנה עתלית. המלווים התחזו כמעפילים ושוחררו מהמחנה בדרכים שונות.
בתקרית יריות שפרצה ברחוב מרמורק בין חוליית פלמ"ח, מתוך הכוחות שנערכו בחוצות תל-אביב לחסימת הגישה של הבריטים לחוף, לבין משמר בריטי, נהרגה מפקדת החולייה, ברכה פולד.