המערכה כנגד פירוק מטה הפלמ"ח
לאחר שנתן בן-גוריון ב- 29 בספטמבר 1948 את ההוראה לפירוק מטה הפלמ"ח, פתחה מפ"ם במערכה פוליטית ותעמולתית למען המשך קיום הפלמ"ח, כחלק מהמאבק הפוליטי לקראת הבחירות לכנסת הראשונה (שטרם נקבע להן מועד מדוייק).
כבר בחודשי הקיץ של 1948 התחזקה ההכרה בקרב אנשי הפלמ"ח וצמרת צה"ל, כי ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, מתכוון לפרק את הפלמ"ח. ככל שהגביר בן-גוריון את התקפותיו על הקשר בין הפלמ"ח למפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם), המשיכה מפ"ם והתבצרה בעמדת הגנה על הפלמ"ח, ובכך רק חיזקה את טענתו של בן-גוריון, כי הפלמ"ח הוא "צבאה הפרטי של מפ"ם". לאחר שנתן בן-גוריון ב- 29 בספטמבר 1948 את ההוראה לפירוק מטה הפלמ"ח, פתחה מפ"ם במערכה פוליטית ותעמולתית למען המשך קיום הפלמ"ח, כחלק מהמאבק הפוליטי לקראת הבחירות לכנסת הראשונה (שטרם נקבע להן מועד מדוייק).
מפ"ם ניהלה את המערכה בכמה חזיתות: היא העלתה שאילתה בוועדת הביטחון של מועצת המדינה הזמנית (הגוף שקדם לכנסת). שלושה דיונים התקיימו בנושא באוקטובר 1948. המפלגה העלתה את נושא הפירוק גם בוועד-הפועל של הסתדרות העובדים הכללית בשלושה דיונים באותו חודש ותבעה להעלות את העניין לפני מועצת ההסתדרות. למרות שנכשלה במערכה הפוליטית בהסתדרות ובמועצת המדינה, המשיכה מפ"ם להיאבק על דעת הקהל ברחוב, בין היתר גם באמצעות תנועות הנוער 'השומר הצעיר' ו'המחנות העולים', ובאמצעות התנועות ההתיישבותיות 'הקיבוץ המאוחד' ו'הקיבוץ הארצי', שקיימו זיקה עמוקה למפ"ם ולפלמ"ח כאחד. פורסמו כרוזים שהציגו את פועלו של הפלמ"ח וטענו כי החלטת הפירוק נובעת מתפיסה מפלגתית צרה של בן-גוריון ומחזקת את האוייב. כונסו אסיפות מחאה פומביות כנגד ההחלטה לפרק את מטה הפלמ"ח. בעיתונה של מפ"ם, 'על המשמר', במסע תעמולתי נמרץ כנגד פירוק הפלמ"ח אורגן משלוח של מכתבי מחאה שכתבו חיילים ללישכתו של בן-גוריון.
בבסיס המחלוקת עמדה דמותו של הצבא העתידי: אל מול תפיסת הצבא הממלכתי, האחיד והמנותק מפוליטיקה, בה דגל בן-גוריון, דגלה מפ"ם בצבא עממי המבוסס על ערכים שיתופיים ובעל מחוייבות אידיאולוגית-פועלית ברורה. תפקיד הפלמ"ח, אליבא דמפ"ם, היה כפול: להוות יחידה מבצעית מובחרת ולהיות דגם לעיצוב צה"ל כולו. הבחירות הראשונות שעמדו להיערך במדינה המתהווה גרמו למפלגות הפועלים היריבות, הנאבקות על תפיסת עמדות כוח, לחדד את ההבדלים שביניהן. בנוסף לכך, התקופה הייתה ערב מבצע 'יואב', שבו השתתפו חטיבות פלמ"ח וההחלטה על פירוק מטה הפלמ"ח הייתה עלולה להשפיע עליהן.
למרות כל זאת, לא נשאו מאמציה של מפ"ם פרי. ב- 9 בנובמבר 1948 התאסף בקיבוץ גבעת-ברנר כנס הפרידה של מפקדי הפלמ"ח. אף על פי היה ברור כי הנושא סגור. מפ"ם הפסידה במערכה, בין אם ביקשה לשמש כחלופה לשלטונו של בן-גוריון ובין אם ביקשה רק לשמר מסגרות וותיקות.
מפ"ם ניהלה את המערכה בכמה חזיתות: היא העלתה שאילתה בוועדת הביטחון של מועצת המדינה הזמנית (הגוף שקדם לכנסת). שלושה דיונים התקיימו בנושא באוקטובר 1948. המפלגה העלתה את נושא הפירוק גם בוועד-הפועל של הסתדרות העובדים הכללית בשלושה דיונים באותו חודש ותבעה להעלות את העניין לפני מועצת ההסתדרות. למרות שנכשלה במערכה הפוליטית בהסתדרות ובמועצת המדינה, המשיכה מפ"ם להיאבק על דעת הקהל ברחוב, בין היתר גם באמצעות תנועות הנוער 'השומר הצעיר' ו'המחנות העולים', ובאמצעות התנועות ההתיישבותיות 'הקיבוץ המאוחד' ו'הקיבוץ הארצי', שקיימו זיקה עמוקה למפ"ם ולפלמ"ח כאחד. פורסמו כרוזים שהציגו את פועלו של הפלמ"ח וטענו כי החלטת הפירוק נובעת מתפיסה מפלגתית צרה של בן-גוריון ומחזקת את האוייב. כונסו אסיפות מחאה פומביות כנגד ההחלטה לפרק את מטה הפלמ"ח. בעיתונה של מפ"ם, 'על המשמר', במסע תעמולתי נמרץ כנגד פירוק הפלמ"ח אורגן משלוח של מכתבי מחאה שכתבו חיילים ללישכתו של בן-גוריון.
בבסיס המחלוקת עמדה דמותו של הצבא העתידי: אל מול תפיסת הצבא הממלכתי, האחיד והמנותק מפוליטיקה, בה דגל בן-גוריון, דגלה מפ"ם בצבא עממי המבוסס על ערכים שיתופיים ובעל מחוייבות אידיאולוגית-פועלית ברורה. תפקיד הפלמ"ח, אליבא דמפ"ם, היה כפול: להוות יחידה מבצעית מובחרת ולהיות דגם לעיצוב צה"ל כולו. הבחירות הראשונות שעמדו להיערך במדינה המתהווה גרמו למפלגות הפועלים היריבות, הנאבקות על תפיסת עמדות כוח, לחדד את ההבדלים שביניהן. בנוסף לכך, התקופה הייתה ערב מבצע 'יואב', שבו השתתפו חטיבות פלמ"ח וההחלטה על פירוק מטה הפלמ"ח הייתה עלולה להשפיע עליהן.
למרות כל זאת, לא נשאו מאמציה של מפ"ם פרי. ב- 9 בנובמבר 1948 התאסף בקיבוץ גבעת-ברנר כנס הפרידה של מפקדי הפלמ"ח. אף על פי היה ברור כי הנושא סגור. מפ"ם הפסידה במערכה, בין אם ביקשה לשמש כחלופה לשלטונו של בן-גוריון ובין אם ביקשה רק לשמר מסגרות וותיקות.