כיבוש שייח' ג'ראח
שכונת שייח' ג'ראח, חולשת על הדרך לבית החולים "הדסה" ולאוניברסיטה בהר הצופים, ועל הדרך לרמאללה ולעטרות. ממנה תקפו אנשי הכנופיות הערביות את השכונות היהודיות שבצפון העיר ואת התחבורה להר הצופים, לרבות את שיירת בית חולים "הדסה". השכונה נכבשה בקרב על ידי לוחמי הגדוד החמישי, שאולצו לסגת תחת איומים ואש של הצבא הבריטי. למרות זאת, תושבי השכונה לא חזרו, נפסקו ההתקפות על ירושלים העברית, ונפתחה הדרך לצפון.
ראשיתה של שייח-ג'ראח, שכונה ערבית בחלק הצפוני של ירושלים המזרחית, היא ביתו של חאג' ראשיד א-נשאשיבי, סביבו בנו בני משפחת נשאשיבי בתיהם בסוף המאה ה- 19.
במלחמת העצמאות התמקמו בשכונה אנשי כנופיות, שתקפו את השכונות היהודיות בצפון העיר ואת התחבורה להר-הצופים. ב- 13.4.48 הותקפה בשכונה שיירה של עובדי בית-החולים 'הדסה' בהר-הצופים, שהייתה בדרכה לבית-החולים. בהתקפה נהרגו 78 איש.
היו שראו בשכונה נקודת-מפתח לשליטה בעיר. במבצע ‘יבוסי’ תוכנן לכבוש אותה בשלב ב' של המבצע, לאחר כיבוש נבי-סמואל ושועפט.
הגדוד החמישי, בפיקוד מנחם רוסק, תקף את השכונה בליל 25.4.48 בכוח של שתי פלוגות:
- על פלוגתו של זיוי צפרירי הוטל לכבוש את בית נשאשיבי, בצפון השכונה, להיאחז בו ולפוצץ את בתי שייח'-ג'ראח עילית. ציר התנועה של הכוח: מחנה שנלר, שכונת סנהדריה, שכונת פאג"י, איגוף בית-הספר לשוטרים ועלייה על היעד מצפון.
- על פלוגתו של אהרן שמי ('ג'ימי') הוטל לכבוש את החלק התחתון של השכונה ולפוצץ את בתיה. ציר התנועה של הכוח: מחנה שנלר, שכונת הבוכרים, גן-החיות, רח' שמואל הנביא, מגרש הפועל, עלייה על היעד מדרום-מערב.
בהתפרצות לבית נשאשיבי היו לכוח ששה נפגעים. הכוח נאחז בקומה הראשונה ואילו בקומות העליונות ועל הגג המשיכו להילחם חמישה ערבים, שסיכלו באומץ-לב את הניסיונות לעלות לעברם.
הכוח הדרומי התגבר על ההתנגדויות והחל לפוצץ בתים בצורה שיטתית.
הבריטים התערבו בפעולה, מיד לאחר כיבוש השכונה, ודרשו לפנותה ללא דיחוי וללא תנאי. ניתנה פקודת נסיגה לפלוגה של ג'ימי , אך הבריטים לא קיימו הבטחתם לנצור אש בעת הנסיגה, ירו על הנסוגים במקלעים ובתותחים ופצעו 25, מהם ארבעה פצועים קשה. הכוח הצפוני התבצר בבית נשאשיבי וגם הוא הותקף בידי הבריטים שגרמו לו אבידות: הרוג ושבעה פצועים.
בשעה 10:00 נעצרו שני ג'יפים לפני הבית וחיילים בריטים מסרו אולטימטום: לפנות את השכונה עד לשעה 18:00 באותו יום, שאם לא כן - יתחילו להפגיזו בטנקים. הם הסבירו את חשיבות השליטה על ציר התנועה החיוני להם והתחייבו כי לא ימסרו את השכונה לידי הערבים בעת פינוי העיר וכן התחייבו ללוות מעתה את השיירות להר-הצופים.
אנשי הפלמ"ח דרשו שלפני הכל יפונו הערבים מהקומה העליונה, ואמנם הבריטים נכנסו לבית, עלו על הגג, פרקו את נישקם של הערבים (ומסרוהו לידי אנשי הפלמ"ח!) ולקחו את הלוחמים הערבים עימם.
אנשי הפלוגה המשיכו בפיצוץ בתים, ובשעה 18:00 פתחו הבריטים בירי בתותחים ובמקלעים על בית נשאשיבי, משך כ- 20 דקות, ואז נוצרו מגעים עם הבריטים בדבר הפסקת-אש. המח"ט יצחק רבין שהגיע לשכונה על גגו של טנק בריטי ערך את הסכם הפסקת-האש מול בית נשאשיבי. הפלוגה ששהתה בבית קיבלה הוראת נסיגה. שלוש כיתות יצאו והצליחו להסתנן לסנהדריה ולהר-הצופים. שתי כיתות (17 פלמ"חאים) נישבו בידי הבריטים, ולאחר שנישקם הוחרם, הם שוחררו ונסוגו להר-הצופים.
לגדוד היו במבצע שלושה הרוגים. כמו כן היו לכוח 32 פצועים.
לערבים היו כ- 45 הרוגים וכ- 40 פצועים.
הבריטים אכן לא נתנו לערבים דריסת-רגל בשכונה (בימים בהם המשיכו לשלוט בה, עד לפינוי) ואיפשרו תחבורה להר-הצופים. הפעולה בשייח-ג'ראח השפיעה על האוכלוסיה הערבית בשכונות הסמוכות: תושבי ואדי-ג'וז, באב אל-סאהרה ומוצררה פונו מתושביהן ונותרו בהן רק הלוחמים.
נהרגו במבצע : אברהם ולד, יצחק לנדאו ואורי ארליך, שנפצע ומת לאחר כחודש מפצעיו.
במלחמת העצמאות התמקמו בשכונה אנשי כנופיות, שתקפו את השכונות היהודיות בצפון העיר ואת התחבורה להר-הצופים. ב- 13.4.48 הותקפה בשכונה שיירה של עובדי בית-החולים 'הדסה' בהר-הצופים, שהייתה בדרכה לבית-החולים. בהתקפה נהרגו 78 איש.
היו שראו בשכונה נקודת-מפתח לשליטה בעיר. במבצע ‘יבוסי’ תוכנן לכבוש אותה בשלב ב' של המבצע, לאחר כיבוש נבי-סמואל ושועפט.
הגדוד החמישי, בפיקוד מנחם רוסק, תקף את השכונה בליל 25.4.48 בכוח של שתי פלוגות:
- על פלוגתו של זיוי צפרירי הוטל לכבוש את בית נשאשיבי, בצפון השכונה, להיאחז בו ולפוצץ את בתי שייח'-ג'ראח עילית. ציר התנועה של הכוח: מחנה שנלר, שכונת סנהדריה, שכונת פאג"י, איגוף בית-הספר לשוטרים ועלייה על היעד מצפון.
- על פלוגתו של אהרן שמי ('ג'ימי') הוטל לכבוש את החלק התחתון של השכונה ולפוצץ את בתיה. ציר התנועה של הכוח: מחנה שנלר, שכונת הבוכרים, גן-החיות, רח' שמואל הנביא, מגרש הפועל, עלייה על היעד מדרום-מערב.
בהתפרצות לבית נשאשיבי היו לכוח ששה נפגעים. הכוח נאחז בקומה הראשונה ואילו בקומות העליונות ועל הגג המשיכו להילחם חמישה ערבים, שסיכלו באומץ-לב את הניסיונות לעלות לעברם.
הכוח הדרומי התגבר על ההתנגדויות והחל לפוצץ בתים בצורה שיטתית.
הבריטים התערבו בפעולה, מיד לאחר כיבוש השכונה, ודרשו לפנותה ללא דיחוי וללא תנאי. ניתנה פקודת נסיגה לפלוגה של ג'ימי , אך הבריטים לא קיימו הבטחתם לנצור אש בעת הנסיגה, ירו על הנסוגים במקלעים ובתותחים ופצעו 25, מהם ארבעה פצועים קשה. הכוח הצפוני התבצר בבית נשאשיבי וגם הוא הותקף בידי הבריטים שגרמו לו אבידות: הרוג ושבעה פצועים.
בשעה 10:00 נעצרו שני ג'יפים לפני הבית וחיילים בריטים מסרו אולטימטום: לפנות את השכונה עד לשעה 18:00 באותו יום, שאם לא כן - יתחילו להפגיזו בטנקים. הם הסבירו את חשיבות השליטה על ציר התנועה החיוני להם והתחייבו כי לא ימסרו את השכונה לידי הערבים בעת פינוי העיר וכן התחייבו ללוות מעתה את השיירות להר-הצופים.
אנשי הפלמ"ח דרשו שלפני הכל יפונו הערבים מהקומה העליונה, ואמנם הבריטים נכנסו לבית, עלו על הגג, פרקו את נישקם של הערבים (ומסרוהו לידי אנשי הפלמ"ח!) ולקחו את הלוחמים הערבים עימם.
אנשי הפלוגה המשיכו בפיצוץ בתים, ובשעה 18:00 פתחו הבריטים בירי בתותחים ובמקלעים על בית נשאשיבי, משך כ- 20 דקות, ואז נוצרו מגעים עם הבריטים בדבר הפסקת-אש. המח"ט יצחק רבין שהגיע לשכונה על גגו של טנק בריטי ערך את הסכם הפסקת-האש מול בית נשאשיבי. הפלוגה ששהתה בבית קיבלה הוראת נסיגה. שלוש כיתות יצאו והצליחו להסתנן לסנהדריה ולהר-הצופים. שתי כיתות (17 פלמ"חאים) נישבו בידי הבריטים, ולאחר שנישקם הוחרם, הם שוחררו ונסוגו להר-הצופים.
לגדוד היו במבצע שלושה הרוגים. כמו כן היו לכוח 32 פצועים.
לערבים היו כ- 45 הרוגים וכ- 40 פצועים.
הבריטים אכן לא נתנו לערבים דריסת-רגל בשכונה (בימים בהם המשיכו לשלוט בה, עד לפינוי) ואיפשרו תחבורה להר-הצופים. הפעולה בשייח-ג'ראח השפיעה על האוכלוסיה הערבית בשכונות הסמוכות: תושבי ואדי-ג'וז, באב אל-סאהרה ומוצררה פונו מתושביהן ונותרו בהן רק הלוחמים.
נהרגו במבצע : אברהם ולד, יצחק לנדאו ואורי ארליך, שנפצע ומת לאחר כחודש מפצעיו.