כיבוש סאריס

סאריס (מושב שורש היום) היה כפר ערבי ששכן בצד הדרך לירושלים ליד תחנת השאיבה. הכפר חלש על הדרך לירושלים ותושביו תקפו את התחבורה היהודית.
במסגרת מבצע ‘הראל’ יצאו שני כוחות מהגדוד הרביעי בניסיון לכבוש את הכפר בליל 15.4.48. הכוח המסתער יצא ממעלה-החמישה, דרך נווה-אילן, ואיגף את הכפר, כדי להגיע ולתקוף מדרום. הכוח השני, כוח הרתק, הוסע במשוריינים על-מנת להיערך ליד בניין המשאבות העליונות.
הכוח המסתער התגלה בהתקרבו אל הכפר ואש צלפים נורתה לעברו. המג"ד יוסף טבנקין החליט לבטל את ההתקפה והורה לסגת.
בלילה הבא, ליל ה- 16.4.48 התבצעה התקפה נוספת: הגדוד יצא מקריית-ענבים בשני ראשים, ועשה מרחק של כ- 1.5 ק"מ, עד לנקודת היערכות. ראש אחד נע ברגל דרך נווה-אילן והראש השני נע במשוריינים על הכביש. על-פי התוכנית היה על מחלקת-חלוץ לתפוס את הפיסגה השולטת על הכפר מדרום (בהפרש גבהים של כ- 150 מ' מהכביש).
הגדוד התפצל לשלושה כוחות:
- כוח א', בפיקוד חיים פוזננסקי (‘פוזה’), יצא מנווה-אילן והתמקם על גבעה מצפון-מערב לסאריס.
- כוח ב', בפיקוד אורי בן-ארי, נע אחרי כוח א', המשיך הלאה והציב חסימה על הדרך מבית-מחסיר לסאריס.
- כוח ג', בפיקוד מיכה פרי (פלוגת המטה), יצא מקריית-ענבים לסאריס והתמקם על הכיפה שמצפון לכפר. רתק, שכלל שתי מרגמות "2 ושתי מכונות-ירייה שהוצבו על הכיפה, חיפה על ההסתערות. מטה הגדוד התמקם על הכתף שמאחורי הפלוגה המסתערת.
עמוס קינמון מעיד ומספר על דו-שיח בינו לבין בן דונקלמן, מתנדב קנדי שצורף ל’קבוצת הפקודות’. כשהפקודות תורגמו למענו, הוא נותר המום: "היכן מערכת הקשר? איך ידבר המג"ד עם מפקדי-המשנה במהלך הפעולה?". והמשיך והיקשה: "איך ידע כל כוח מתי עליו לנוע?". עמוס השיב: "קבענו לוח זמנים". דונקלמן המשיך: "היכן כוח האש - מרגמות, תותחים? איך אפשר לכבוש בלי סיוע?" עמוס: "בגלל שאין לנו שיריון וסיוע, אנו תוקפים בלילה. נשתדל להגיע קרוב ככל האפשר - ולהסתער!". דונקלמן היה בהלם ולא הצליח להבין איך הפלמ"ח מנהל את מלחמתו...