ההתקפה השנייה וכיבוש המנזר
ההתקפה השנייה על קטמון נערכה שני לילות מאוחר יותר, על-פי אותה תוכנית פעולה: על אף כישלון ההתקפה הראשונה, הצביע הלקח שנלמד ממנה כי זו התוכנית היעילה ביותר. כעבור יומיים יצא שוב כוח מוגבר שחדר לבתים בשכונת קטמון ואחר כך נע בהסתר וכבש את מנזר סן-סימון. מיד נחשף להתקפות נגד אך עמד בהן בגבורה.
ההתקפה השניה נערכה ב-30.4.48. לתכנית הראשונית נוספה עוד פלוגה וכן לאור הפריסה של עמדות האויב שנחשפו בהתקפה הראשונה נוסף כוח בפקודו של יצחק אשכנזי שנועד לחסל את עמדת המק"ב שהתגלתה בהתקפה הראשונה. כמפקד הפעולה נקבע אליהו סלע [רעננה] קצין המבצעים של הגדוד (שהכיר את השטח כששרת במחלקת הפלמ"ח ברמת רחל).
הכוחות הוסעו לאיזור נוה שאנן ומשם צעדו ברגל לעבר מנזר סן סימון. קצת לפני עמדת ההערכות התגלה הכוח ונורו עליו מספר יריות. היה זה האות לתחילת ההסתערות. הכוח של יצחק אשכנזי, בחפוי מרגמות 52 מ"מ, הסתער על עמדת המק"ב והצליח לחסל אותו. באותו הזמן פרצו הכוחות לבתים המערביים, בני קומותיים, והתחילו לטהר אותם. תוך כדי כך נזרק רמון שהדליק את רצפת העץ שהיתה שם. האש שפרצה האירה את השטח ושבשה את מהלך הפעולה . הערבים שלטו באש על השטח המואר והיה צריך לנוע לעבר המנזר בדרך מוסתרת. ליד המנזר היו בתים עם חיילים עירקיים, מצוידים המקלעים ומרגמות "2, שחלשו על דרכי הגישה. נערכה הסתערות שבסופה נפרץ שער המנזר והכוחות חדרו אליו בשעה 01:45.
לפי התכנית היה צורך להתבסס לשהיה במשך היום בשלושה מבנים. אך כשהאור החל להפציע התברר שהכוח הכובש נמצא במצור , כשהוא מכותר על ידי ערבים וחיילים עירקים שתקפו בלי הרף ומטווחים קצרים. הם ירו אל המעברים שבין הבתים והטילו פצצות מרגמה על גג המנזר. כבר בבוקר היו לכוח הפורץ 2 הרוגים ו-30 פצועים. ואז רוכזו כולם בתוך המנזר ובחצר וטופלו על ידי החובשים במקום. הערבים ניסו מדי פעם להתקרב למנזר אך נהדפו על ידי הרמונים שהושלכו לעברם מהגג ומהחלונות. בלילה הבא התגברה ההתקפה אך נהדפה שוב. למגינים היו כבר נפגעים רבים – 10 הרוגים וכ-80 פצועים, כמחצית מהלוחמים – והתחמושת הלכה ואזלה.
לאור המצב הקשה, מספר הפצועים הגדול ומצב התחמושת והאספקה, נשקלה אפשרות נסיגה. היה ברור שלא ניתן לשאת את כל הפצועים אל מחוץ למנזר תחת אש, ואלה שאינם מסוגלים לצעוד בכוחות עצמם יצטרכו להישאר, ויירצחו נפש אם יפלו בידי האויב. נקבע בהגרלה ששני מפקדים ישארו עם הפצועים ויפוצצו את המנזר על יושביו בבוא העת.
בינתיים, נעשו במפקדת החטיבה נסיונות להחיש תגבורת לנצורים. שתי מחלקות של הגדוד החמישי עמוסים בנשק, תחמושת וציוד רפואי, נעו בהסתר והגיחו בעורפו של האויב. בקרב קשה שהתפתח נהרגו 4 לוחמים ורבים נפצעו, אך 16 איש הצליחו לחבור למגינים שבתוך המנזר.
ברגע זה בדיוק קלטה רשת-האזנה של הש"י חילופי שיחות בין ערביי קטמון למיפקדתם בעיר העתיקה. מקטמון הודיעו כי מפקדם ברח וכי הם נתונים במצוקה, ומבקשים תגבורת והתערבות של הצבא - תוך הדגשה כי לא יוכלו להחזיק מעמד. המידע החשוב הזה הועבר לידיעת המגינים בשעה 14:00.
גם הקמ"ן שעלה על הגגות לשם תצפית, כדי לקבוע את הדרך להגיע למינזר, הבחין בנסיגת הערבים ודיווח על כך למג"ד במכשיר הקשר. טבנקין הבהיר למגינים כי האש החזקה הינה חיפוי לנסיגת הערבים ותבע מהם להישאר במקום. המידע הזה גרם למגינים לתפוס מחדש עמדות ולהגביר את האש. האש הערבית נחלשה בהדרגה - עד שפסקה.
הלחץ המשולב של שלושה טורי התגבורת החל לתת אותותיו, כאשר הכוח הערבי החל לסגת מחשש שהתגבורת תנתק אותו. החל גם פינוי מבוהל של השכונה והלחץ מהמינזר הוסר.
בשעה 17:00 נכנסו אנשי החי"ש למינזר והחליפו את הפלמחאים.
בקרב הערבים הצרים התערער הבטחון העצמי ונחלש הלחץ לאחר שנכשלו בהסתערויות על המנזר ועל התגבורת שתקפה אותם מן העורף. פלוגה ומשוריינים של חי"ש ירושלים ומחלקה של הגדוד הרביעי החלו נעים לכיוון קטמון. הכוחות הערביים התמוטטו ונסוגו לירכתי שכונת קטמון. באותו זמן נתקבלה בקשר של הנצורים הודעה שהערבים מתחילים לסגת. הקרב הוכרע. אחר כך פונתה כל שכונת קטמון מתושביה.
לרבים זכורה השירה של הלוחמים שנשאו את הפצועים באלונקות דרך שכונת רחביה, כשמכל הבתים נשמעת הערצה לחיילים.
בלילה נכבש 'הבית העיראקי' ולמחרת, ב-1.5.48 נכנסו מחלקה מגדוד מוריה וכיתת פלמ"ח לשכונה. מחלקה אחרת מגדוד מוריה התקדמה לעבר שכונת מקור-חיים. כיבוש קטמון הושלם בליל ה-2.5.48 וגם המצור על שכונת מקור-חיים הוסר.
בעת טיהור העיר החלו חיילים ואזרחים יהודים לבזוז את הבתים שננטשו.
בקרב על קטמון גילו הערבים רוח לחימה עזה, שהפתיעה את מפקדי הפעולה. אחד הגורמים שהביאו להתמוטטות הערבים, הייתה הסתלקותו של מפקדם, בתואנה שהוא יוצא להביא תגבורת.
מכל צד השתתפו בקרב כ-250 לוחמים. יחס זה של כוחות אינו מספיק בדרך-כלל למשימת כיבוש, ושני הצדדים הגיעו בשעת הצהריים של ה-30.4 לאפיסת-כוחות ולהחלטה על נסיגה. התקפה מהעורף של שתי מחלקות מהגדוד החמישי על הכוח הערבי שצר על המנזר, ו-16 לוחמים שחדרו אליו, גרמו להתמוטטות המערך הערבי. המידע המודיעיני של הש"י שהצביע על כך שגם הערבים עומדים להישבר, נתן לפלמחאים תוספת כוח ומוטיבציה, שגרמה לצד השני להקדים ולסגת.
בקרב על קטמון היו לגדוד הרביעי ולגדוד החמישי אבידות רבות: 21 הרוגים ו-83 פצועים. מתוך 120 הלוחמים שכבשו את המינזר, רק 20 יצאו בכוחות עצמם.
כיבוש קטמון חרץ גם את גורלן של השכונות הערביות בדרום העיר: המושבה הגרמנית, בקעה, המושבה היוונית, תחנת-הרכבת ואבו-טור. המפלה בקטמון גרמה לתושבים הערבים של השכונות לנטוש את בתיהם ולפנות את העיר. השכונות מקור-חיים, תלפיות, וקיבוץ רמת-רחל חוברו לרצף היהודי.
שמות הנופלים: אלישווילי צבי; בנימין; דדשוב אהרון; ויסר אברהם; חייקינד אריה; חרבון ויקטור; לוי יצחק-נחום; לוקר מרדכי; לקס יוסף; פופלובסקי זלמן; פינסקר מישאל; קוטיגרו אבנר; קופרמן חיים; קורנהויזר נתנאל; קינדרמן יעקב; רובין אליהו; שמחון אברהם.
הכוחות הוסעו לאיזור נוה שאנן ומשם צעדו ברגל לעבר מנזר סן סימון. קצת לפני עמדת ההערכות התגלה הכוח ונורו עליו מספר יריות. היה זה האות לתחילת ההסתערות. הכוח של יצחק אשכנזי, בחפוי מרגמות 52 מ"מ, הסתער על עמדת המק"ב והצליח לחסל אותו. באותו הזמן פרצו הכוחות לבתים המערביים, בני קומותיים, והתחילו לטהר אותם. תוך כדי כך נזרק רמון שהדליק את רצפת העץ שהיתה שם. האש שפרצה האירה את השטח ושבשה את מהלך הפעולה . הערבים שלטו באש על השטח המואר והיה צריך לנוע לעבר המנזר בדרך מוסתרת. ליד המנזר היו בתים עם חיילים עירקיים, מצוידים המקלעים ומרגמות "2, שחלשו על דרכי הגישה. נערכה הסתערות שבסופה נפרץ שער המנזר והכוחות חדרו אליו בשעה 01:45.
לפי התכנית היה צורך להתבסס לשהיה במשך היום בשלושה מבנים. אך כשהאור החל להפציע התברר שהכוח הכובש נמצא במצור , כשהוא מכותר על ידי ערבים וחיילים עירקים שתקפו בלי הרף ומטווחים קצרים. הם ירו אל המעברים שבין הבתים והטילו פצצות מרגמה על גג המנזר. כבר בבוקר היו לכוח הפורץ 2 הרוגים ו-30 פצועים. ואז רוכזו כולם בתוך המנזר ובחצר וטופלו על ידי החובשים במקום. הערבים ניסו מדי פעם להתקרב למנזר אך נהדפו על ידי הרמונים שהושלכו לעברם מהגג ומהחלונות. בלילה הבא התגברה ההתקפה אך נהדפה שוב. למגינים היו כבר נפגעים רבים – 10 הרוגים וכ-80 פצועים, כמחצית מהלוחמים – והתחמושת הלכה ואזלה.
לאור המצב הקשה, מספר הפצועים הגדול ומצב התחמושת והאספקה, נשקלה אפשרות נסיגה. היה ברור שלא ניתן לשאת את כל הפצועים אל מחוץ למנזר תחת אש, ואלה שאינם מסוגלים לצעוד בכוחות עצמם יצטרכו להישאר, ויירצחו נפש אם יפלו בידי האויב. נקבע בהגרלה ששני מפקדים ישארו עם הפצועים ויפוצצו את המנזר על יושביו בבוא העת.
בינתיים, נעשו במפקדת החטיבה נסיונות להחיש תגבורת לנצורים. שתי מחלקות של הגדוד החמישי עמוסים בנשק, תחמושת וציוד רפואי, נעו בהסתר והגיחו בעורפו של האויב. בקרב קשה שהתפתח נהרגו 4 לוחמים ורבים נפצעו, אך 16 איש הצליחו לחבור למגינים שבתוך המנזר.
ברגע זה בדיוק קלטה רשת-האזנה של הש"י חילופי שיחות בין ערביי קטמון למיפקדתם בעיר העתיקה. מקטמון הודיעו כי מפקדם ברח וכי הם נתונים במצוקה, ומבקשים תגבורת והתערבות של הצבא - תוך הדגשה כי לא יוכלו להחזיק מעמד. המידע החשוב הזה הועבר לידיעת המגינים בשעה 14:00.
גם הקמ"ן שעלה על הגגות לשם תצפית, כדי לקבוע את הדרך להגיע למינזר, הבחין בנסיגת הערבים ודיווח על כך למג"ד במכשיר הקשר. טבנקין הבהיר למגינים כי האש החזקה הינה חיפוי לנסיגת הערבים ותבע מהם להישאר במקום. המידע הזה גרם למגינים לתפוס מחדש עמדות ולהגביר את האש. האש הערבית נחלשה בהדרגה - עד שפסקה.
הלחץ המשולב של שלושה טורי התגבורת החל לתת אותותיו, כאשר הכוח הערבי החל לסגת מחשש שהתגבורת תנתק אותו. החל גם פינוי מבוהל של השכונה והלחץ מהמינזר הוסר.
בשעה 17:00 נכנסו אנשי החי"ש למינזר והחליפו את הפלמחאים.
בקרב הערבים הצרים התערער הבטחון העצמי ונחלש הלחץ לאחר שנכשלו בהסתערויות על המנזר ועל התגבורת שתקפה אותם מן העורף. פלוגה ומשוריינים של חי"ש ירושלים ומחלקה של הגדוד הרביעי החלו נעים לכיוון קטמון. הכוחות הערביים התמוטטו ונסוגו לירכתי שכונת קטמון. באותו זמן נתקבלה בקשר של הנצורים הודעה שהערבים מתחילים לסגת. הקרב הוכרע. אחר כך פונתה כל שכונת קטמון מתושביה.
לרבים זכורה השירה של הלוחמים שנשאו את הפצועים באלונקות דרך שכונת רחביה, כשמכל הבתים נשמעת הערצה לחיילים.
בלילה נכבש 'הבית העיראקי' ולמחרת, ב-1.5.48 נכנסו מחלקה מגדוד מוריה וכיתת פלמ"ח לשכונה. מחלקה אחרת מגדוד מוריה התקדמה לעבר שכונת מקור-חיים. כיבוש קטמון הושלם בליל ה-2.5.48 וגם המצור על שכונת מקור-חיים הוסר.
בעת טיהור העיר החלו חיילים ואזרחים יהודים לבזוז את הבתים שננטשו.
בקרב על קטמון גילו הערבים רוח לחימה עזה, שהפתיעה את מפקדי הפעולה. אחד הגורמים שהביאו להתמוטטות הערבים, הייתה הסתלקותו של מפקדם, בתואנה שהוא יוצא להביא תגבורת.
מכל צד השתתפו בקרב כ-250 לוחמים. יחס זה של כוחות אינו מספיק בדרך-כלל למשימת כיבוש, ושני הצדדים הגיעו בשעת הצהריים של ה-30.4 לאפיסת-כוחות ולהחלטה על נסיגה. התקפה מהעורף של שתי מחלקות מהגדוד החמישי על הכוח הערבי שצר על המנזר, ו-16 לוחמים שחדרו אליו, גרמו להתמוטטות המערך הערבי. המידע המודיעיני של הש"י שהצביע על כך שגם הערבים עומדים להישבר, נתן לפלמחאים תוספת כוח ומוטיבציה, שגרמה לצד השני להקדים ולסגת.
בקרב על קטמון היו לגדוד הרביעי ולגדוד החמישי אבידות רבות: 21 הרוגים ו-83 פצועים. מתוך 120 הלוחמים שכבשו את המינזר, רק 20 יצאו בכוחות עצמם.
כיבוש קטמון חרץ גם את גורלן של השכונות הערביות בדרום העיר: המושבה הגרמנית, בקעה, המושבה היוונית, תחנת-הרכבת ואבו-טור. המפלה בקטמון גרמה לתושבים הערבים של השכונות לנטוש את בתיהם ולפנות את העיר. השכונות מקור-חיים, תלפיות, וקיבוץ רמת-רחל חוברו לרצף היהודי.
שמות הנופלים: אלישווילי צבי; בנימין; דדשוב אהרון; ויסר אברהם; חייקינד אריה; חרבון ויקטור; לוי יצחק-נחום; לוקר מרדכי; לקס יוסף; פופלובסקי זלמן; פינסקר מישאל; קוטיגרו אבנר; קופרמן חיים; קורנהויזר נתנאל; קינדרמן יעקב; רובין אליהו; שמחון אברהם.