ההתקפה השלישית על הכפר בית מחסיר

עקב העייפות הקשה של שני הגדודים, בקשו מפקדי הגדוד הרביעי לדחות את ההתקפה אך יצחק רבין, מפקד החטיבה, סרב.
הוחלט לשנות את התכנית: הגדוד ה-5 ייצא יום קודם ויתמקם בהסתר בצד הצפוני של הכביש,ו למחרת בלילה יחצה את הכביש ויעבור ממערב למשאבות, ויתפוש את משלט 21
ואת משלט 16. הגדוד הרביעי יוסע ברכב עד סריס ויתפוש את משלט 15.
הפלוגה של ישכה תפשה את משלטי 21 ו-16 תוך התנגדות קלה. הגדוד ה-4 שסבל מהערפל הצליח להתמקם על משלט 15
בבוקר כשהערבים גילו שמשלט 21 נתפש, הם התחילו בהתקפות כבדות על משלט 21, בסיוע כוחות ערביים שהגיעו מהכפר דיר-רבאן. המצב היה קשה. מפקד החטיבה תבע סיוע אוירי. מטוס סיוע קטן אמנם הופיע אך לא היה אפקטיבי גם בגלל תנאי מזג אויר קשים. המטוס נראה נופל.
ברור שזה לא השפיע לטובה על הלוחמים, אך לוחמי הגדוד ה-5 לחמו בחירוף נפש והצליחו להדוף את הכוחות המסתערים. תגבור הכוחות לא היה אפשרי. וכך לפנות ערב היו כוחות הראל מוצבים במשלטים 16, 21 ו-15
בשלב זה הוחלט לפי התכנית שהכוח של הגדוד ה-4, שלא היה תחת אש במשך היום, ינוע
לכיוון משלט "המסרק" שבגבעה החולשת על הכפר, ולאחר שיפעיל מספר פצצות של "דוידקה", שיעשו הרבה רעש, יסתער על העמדות ב"מסרק".
לצורך העלאת הדוידקה למשלט 16 נעזרו ביחידת גדנ"עים מפלוגת נועם של "ההגנה" בירושלים. ואכן ה"דוידקה" הגיעה וירתה מספר פצצות שעשו רעש גדול, ואז ניתנה פקודת ההסתערות.
הכיבוש לא היה קל כי היו על המשלט עמדות מסודרות, וכנראה, גם חילים מצבאות זרים.
לאחר כבוש המסרק הועברה הדוידקה ממשלט 16 למסרק וירתה לכיוון הכפר. מעט התושבים שעדיין נשארו בכפר ברחו ואנשינו נכנסו. השטח אורגן להגנה והוחזק ע"י כוחות הראל.
בכפר נמצא רכוש שנשדד מהשיירות שהותקפו בכביש לירושלים, וכן שקי סוכר ובגדים של מלווי השיירות.