תביעות מפ"ם

תביעתה של מפ"ם לעכב את הוראת הפירוק ולדחות את ההכרעה עד לאחר המלחמה נפלה ברוב קולות. כישלונה בהסתדרות מסמן ככל הנראה את השלב המכריע בכישלון המאבק הציבורי של מפ"ם נגד פירוק הפלמ"ח (למרות שהמאבק הציבורי נמשך בחודשים שלאחר מכן), היא הפסידה ב"מגרש הביתי" שלה. ראוי לציין, כי תמיכת אנשי מפא"י בהסתדרות בעמדת בן-גוריון ניתנה לנוסח החלטה, שבפועל לא קויימה. הם תמכו בהחלטת הסיכום של הוועד הפועל, שקבעה, כי לאחר פירוק המטה יש לבחון את הדרכים "לביצורן של חטיבות הפלמ"ח והבטחת התפתחותן", בלא שצפו שתוך שנה יפורקו גם שלוש חטיבות הפלמ"ח.
במסגרת הממלכתית, בוועדת הביטחון של 'מועצת המדינה הזמנית', שבה נהנה בן-גוריון מתמיכתן של מפלגות שהיו מחוץ למחנה הפועלי - מפלגות הימין והמפלגות הדתיות - נדחתה תביעתה של מפ"ם לעכב את פירוק הפלמ"ח ברוב גדול עוד יותר. נערכו שלוש ישיבות בנושא, בעקבות שאילתה שהגיש נציג מפ"ם יעקב ריפתין. השאילתה הוגשה ב- 8 באוקטובר 1948, ובן-גוריון מנע דיון ממשי. העניין נדון בשתי ישיבות נוספות ב- 15 וב- 29 באותו חודש. באחרונה הכריעה הוועדה בהצבעה לתמוך בפירוק מטה הפלמ"ח.
לאחר שהשיג את התמיכה הפוליטית הדרושה, לא התקשה בן-גוריון לממש את הוראתו ולפרק את מטה הפלמ"ח.