כיבוש הכפר שועפט

ב-20 לאפריל 1948 עלה הגדוד החמישי לירושלים במסגרת מבצע "יבוסי" שנועד לכבוש את השכונות הערביות בירושלים שצרו על החלק היהודי של העיר. הפעולות הראשונות המתוכננות היו בגזרה הצפונית של העיר: בליל ה-22/23 באפריל יכבשו הגדוד הרביעי את נבי סמואל ובית-איקסה והגדוד החמישי, במקביל, את הכפר שועפט, שממנו ירו על ירושלים, ולאחר מכן את הכפר בית-חנינא, שם יתאחדו כוחות שני הגדודים. כוחות של חטיבת החי"ש הירושלמי "עציוני" אמורים היו לאייש ולהחזיק את הכפרים שייכבשו.
פלוגה של הגדוד החמישי יצאה לדרך בחצות ליל ערפל כבד. היא ירדה לואדי ליפתא וטיפסה בדרכי עפר מסולעות לכיוון הכפר. תוך כדי מכת אש פרצו הלוחמים לכפר, תקפו את הכוח הערבי המזויין שהיה בו וכבשו את כל הכפר. לפלוגה היו מספר פצועים. יחידת החבלה החלה בפיצוץ בתי הכפר תוך כדי וידוא היותם ריקים מאזרחים.
בעיצומה של הפעולה הגיעה ממטה חטיבת "הראל" הוראה מפתיעה לנסיגה מיידית, אף ללא השלמת המשימה, וללא הסבר. עקב כישלון ההתקפות על הכפרים הסמוכים נבי-סמואל ובית-איקסא, עלה כנראה חשש מפני הישארותו של הגדוד החמישי מבודד בגזרה הצפונית.
למרות התנגדותו הורה, לפנות בוקר, מפקד הפלוגה, ישכה שדמי, על נסיגה חזרה אל העיר תוך חיפוי הדדי של המחלקות. המפקד גם התרעם על האפקט השלילי שיש לנסיגה לא-מוצדקת, כביכול, על רוח לוחמי הגדוד.
כבר למחרת יצאו יחידות הגדוד החמישי לקרב על השכונה הערבית שיח'-ג'ראח.