מעקב אחרי ראשי הקהילה הערבית בחיפה
בראשית 1944 הוטלה על המחלקה הערבית של הפלמ"ח משימה בעלת משמעות פוליטית: לסייע באבטחת חייו ובהמשך כהונתו של ראש העירייה היהודי של חיפה, שבתאי לוי.
בראשית 1944 הוטלה על המחלקה הערבית של הפלמ"ח משימה בעלת משמעות פוליטית: לסייע באבטחת חייו ובהמשך כהונתו של ראש העירייה היהודי של חיפה, שבתאי לוי. חיפה הייתה עיר מעורבת, והיהודים היוו בה מיעוט ניכר, בעל עוצמה חברתית וכלכלית מרובה. שבתאי לוי נהנה עד אז, בזכות מעמדו האישי המיוחד, גם מתמיכתם של הערבים והבריטים. בשנה זו החליט חלק מהמנהיגות הערבית בחיפה לתפוס את השלטון בעירייה. לאחר שכשלו הניסיונות להדיח את ראש העיר בדרכים נוהליות, שיגר ארגון ערבי קיצוני ללוי מכתב, בו איים להתנקש בחייו אם לא יתפטר ממשרתו לאלתר. סגן ראש העירייה, דוד הכהן, פנה ל'הגנה' בתביעה שתנקוט אמצעים כדי למנוע השתלטות אלימה של ערבים על השלטון ותבטיח את גורל יהודי העיר. ה'הגנה' הטילה את המשימה על ה'מסתערבים'.
דוד הכהן נקב באזני מפקד המחלקה הערבית, ירוחם כהן, בשמם של שלושה מנהיגים ערבים שעמדו להערכתו מאחורי מכתב האיום: רשיד חג' אברהים שהיה מנהיג הקהילה הערבית בחיפה, ומנאמני המופתי אל-חוסייני, העו"ד חנא עספור שהתפרסם כמגינם של אנשי הכנופיות בבתי המשפט, והתעשיין חאג' טאהר קאראמאן, סגן ראש העירייה. בהתאם להצעת דוד הכהן, הוחלט להודיע לשלושת המנהיגים הנ"ל כי חייהם יהיו בסכנה אם ינסו ערבים לממש את איומם כלפי ראש העירייה. להמחשת האיום הוצמד 'מסתערב' לכל אחד משלושת המנהיגים. ה'מסתערבים' שהשתתפו בפעילות זו היו יעקובה כהן, שלמה קוסטיקה ואליהו לוי. תפקידם היה לעקוב אחר תנועותיו ואורחות חייו של האיש, לאתר מקומות נוחים לביצוע התנקשות ולגבש דרכי נסיגה חלופיות מזירת האירוע.
המעקב נמשך כשלושה חודשים. שלושת ה'מסתערבים' התגוררו חלק מהזמן בבית-מלון בחיפה. מאחר שכל 'מסתערב' מילא את תפקידו לבדו, ללא סיוע או חילופי משמרות, הוא נזקק לדימיון רב להסוואת פעילותו, למציאת דרכים כיצד להעביר את הזמן וגם לסיפוק צרכים אישיים אלמנטריים כגון שירותים, מזון ומנוחה. לאחר שאיסוף המידע הושלם, נבחרו חוליות התנקשות, שהורכבו מהעוקב ומשני אנשים שאמורים לסייע בחילוץ ונסיגה, ותורגלה המשימה. עם סיום ההכנות, שוגרו מכתבי האיום שהשיגו את מטרתם. המנהיגים הערבים פנו לדוד הכהן וביקשו שיעביר את רוע הגזירה. הכהן השיב כי אין לו קשר עם ה'הגנה' אך הוא משוכנע שהבעיה תימצא את פתרונה אם יובטח שלומו של ראש העיר ותיגנז הכוונה להדיחו. בכך הסתיימה הפרשה.
מבחינת ה'מסתערבים', שנמצאו באותה תקופה בשלבי ההכנה הראשונים לקראת פעילות מבצעית, הייתה פרשת המעקב הזאת התנסות חשובה לקראת פעילות מבצעית מסובכת יותר בלב היישוב הערבי בארץ-ישראל.
דוד הכהן נקב באזני מפקד המחלקה הערבית, ירוחם כהן, בשמם של שלושה מנהיגים ערבים שעמדו להערכתו מאחורי מכתב האיום: רשיד חג' אברהים שהיה מנהיג הקהילה הערבית בחיפה, ומנאמני המופתי אל-חוסייני, העו"ד חנא עספור שהתפרסם כמגינם של אנשי הכנופיות בבתי המשפט, והתעשיין חאג' טאהר קאראמאן, סגן ראש העירייה. בהתאם להצעת דוד הכהן, הוחלט להודיע לשלושת המנהיגים הנ"ל כי חייהם יהיו בסכנה אם ינסו ערבים לממש את איומם כלפי ראש העירייה. להמחשת האיום הוצמד 'מסתערב' לכל אחד משלושת המנהיגים. ה'מסתערבים' שהשתתפו בפעילות זו היו יעקובה כהן, שלמה קוסטיקה ואליהו לוי. תפקידם היה לעקוב אחר תנועותיו ואורחות חייו של האיש, לאתר מקומות נוחים לביצוע התנקשות ולגבש דרכי נסיגה חלופיות מזירת האירוע.
המעקב נמשך כשלושה חודשים. שלושת ה'מסתערבים' התגוררו חלק מהזמן בבית-מלון בחיפה. מאחר שכל 'מסתערב' מילא את תפקידו לבדו, ללא סיוע או חילופי משמרות, הוא נזקק לדימיון רב להסוואת פעילותו, למציאת דרכים כיצד להעביר את הזמן וגם לסיפוק צרכים אישיים אלמנטריים כגון שירותים, מזון ומנוחה. לאחר שאיסוף המידע הושלם, נבחרו חוליות התנקשות, שהורכבו מהעוקב ומשני אנשים שאמורים לסייע בחילוץ ונסיגה, ותורגלה המשימה. עם סיום ההכנות, שוגרו מכתבי האיום שהשיגו את מטרתם. המנהיגים הערבים פנו לדוד הכהן וביקשו שיעביר את רוע הגזירה. הכהן השיב כי אין לו קשר עם ה'הגנה' אך הוא משוכנע שהבעיה תימצא את פתרונה אם יובטח שלומו של ראש העיר ותיגנז הכוונה להדיחו. בכך הסתיימה הפרשה.
מבחינת ה'מסתערבים', שנמצאו באותה תקופה בשלבי ההכנה הראשונים לקראת פעילות מבצעית, הייתה פרשת המעקב הזאת התנסות חשובה לקראת פעילות מבצעית מסובכת יותר בלב היישוב הערבי בארץ-ישראל.