ההתקפה של משטרת לטרון

בליל 31.5 יצאו הכוחות לפעולה: בגיזרה המערבית התקדם השיריון בקצב התקדמות החי"ר. כלי-הרכב נאלצו להתגבר על מכשולים ומחסומים בדרכם (משוריין אחד התהפך בעת מעבר על גשר). כוח א' פרץ את גדר המשטרה, שעליה הגנו כ- 80 חיילי אוייב, ואנשיו חדרו לחצר המשטרה. החבלנים החלו להכין את חומר-הנפץ לפיצוץ קיר המצודה. גם הלהביורים הופעלו והציתו מבני-עץ. הפעלתם הייתה לרעת התוקפים, כשהאירה את השטח ואיפשרה למגיני המצודה לדייק באש שירו לעבר כוחותינו.
החבלנים לא הצליחו ליצור פירצה שתאפשר כניסה למצודה - מרביתם נפגעו בעת פעילותם, והכוח שהחזיק בחצר המשטרה, היה נתון לירי מגג המשטרה ולהפגזה מעמואס. בשעה 04:00 ביקש יעקב ואג להפעיל את כוח העתודה. לסקוב הורה לעתודה להגיע למשטרה והפלוגה הגיעה באוטובוסים בתוך זמן קצר, אולם החיילים הראשונים שיצאו מהאוטובוס קפצו אל מצבור מוקשים שרוכז בתעלה - ושלושה מהם נהרגו. חיילים אחרים ונהגי האוטובוסים הוכו בהלם, והחלה מנוסה כללית מהשטח.
ואג הודיע למג"ד לסקוב, כי הוא פורץ למרות הכל לתוך המשטרה, אך לסקוב, שנועץ עם האלוף מרכוס, פסל את האפשרות, בטענו כי הכוח קטן מלהחזיק במשטרה ממילא, והורה לכל הכוחות לסגת. בשלב הזה היה ואג פצוע קשה והקשרית שלו, הדסה למפל, הרוגה. הוא רץ מחייל לחייל והורה להם לסגת ולהציל עצמם. הוא עצמו מת מפצעיו בחצר המשטרה.
אבדות הזרוע המערבית היו כבדות: 31 הרוגים ופצועים רבים, מרביתם מגדוד 73, וביניהם 12 אנשי הפלמ"ח.