מבצע ההר - מהלך הפעולות

ב- 19 באוקטובר החל קרב ב'משלט המשותף' ממערב לכפר הערבי דיר-אבאן. במשלט זה ישבו במשך תקופה ארוכה חיילים מצריים במרחק של כ- 60 מ' מחיילי צה"ל.
עמדות המצרים היו מבוצרות היטב: התעלות היו צרות ועמוקות, העמדות נחפרו מאחורי סלעים וחוזקו באדני-ברזל, שפורקו ממסילה סמוכה.
הגדוד החמישי, בפיקוד משה בן דרור (מוריס), הגיע לצרעה והקים את מטהו בבית המוכתר.
הוא יצא להתקפה, נעזר הגדוד בנשק המסייע הרב שעמד לרשותו: מרגמות, מקלעים ומכונות-ירייה. רוב הלוחמים היו אנשי 'גח"ל' שזה היה להם הקרב הראשון. נדרש זמן-מה עד שהבינו כי עוצמת האש הזו אינה מכוונת נגדם, אלא נועדה לסייע להם. כאשר פסקה אש הסיוע, החלו הלוחמים בהסתערותם, תוך שהם משמיעים קריאות-עידוד בשפות שונות. כל אלה גרמו לכוחות האוייב - שהיו מורכבים ממצרים וממקומיים - לסגת.
קצין המבצעים של הגדוד ג'ימי (אהרון שמי) אמר לסובבים אותו במטה: "אם לא אלון הלילה בבית-ג’מאל - שמי אינו ג'ימי". בית-ג’מאל אמנם נכבשה באותו לילה, אך ג'ימי כבר לא היה בחיים: סמוך לסיום ההתקפה, יצא ג'ימי מבונקר הפיקוד לצפות בהסתערות, וכדור תועה פגע בו והרגו במקום. המשלט נכבש. עליו יושבת עכשיו העיר בית שמש.

"המשלט המשותף" שברכס בית שמש שימש לחטיבת הראל מקפצה להסתערות על הכפרים הערבים שבסביבה. לאחר הכיבוש המשיכו יחידות הגדוד החמישי לתל בית שמש ולעבר מנזר בית-ג'ימאל (יחד עם משורייני גדוד 10 החדש), שבו שכנה מפקדת הכוחות המצריים באזור. המנזר נפל לידינו לפנות בוקר. עם כיבוש המנזר נפתחה הדרך דרומה לבית ג'וברין על כביש חברון-מג'דל. "שועלי שמשון" של חטיבת גבעתי מיד עברו דרכנו ודהרו דרומה במסגרת פעולות "מבצע יואב" של חזית הדרום.
למחרת המשיך הגדוד להתקדם, ויחידותיו פעלו לראשונה לאור היום. לוחמי פלוגות ב' ו-ג', בסיוע משורייני גדוד 10, כבשו את הכפר הגדול בית נטיף – הכפר שממנו יצאו, כנראה, רוצחי הל"ה, תוקפי גוש עציון ומהרסי הרטוב העברית. לאחר שתושביו נסו על נפשם, פוצצו החבלנים את בתי הכפר. בהמשך, כבשה פלוגה ג גם את דיר-א-שיך, את בית עטב ואת ג'רש. הגדוד הרביעי כבש את דיר-אל-האווה לאחר שהתגבר על הדרך הקשה והמשובשת במעלה ההר. חבלני שני הגדודים הרסו את מבני הכפר. בבוקר נהדפה התקפת נגד.
לאחר שנכבש גם הכפר הגדול זכריה, שעל דרך הרטוב-בית גוברין, נחסם למעשה הכביש החשוב, המוביל מבית לחם דרך עג'ור לבית גוברין, שהיה עורק התחבורה הראשי של הכוחות המצריים, מרצועת עזה והנגב לדרום הרי ירושלים.
ב-23.10.48 נכבש הכפר ג'בע. יחד עם הגדוד העשירי, תפסו יחידות של הגדוד החמישי, את הכפר חוסאן, בדרך לבית לחם ולגוש עציון. ושם, ליד מזלג הדרכים לבית לחם וחברון, כ-5 ק"מ לפני בית לחם, נעצרה ההתקדמות, על פי הוראה מגבוה. ממול, נראה כבר עץ האלון הבודד שעמד במרכז היישובים העבריים בגוש עציון, שנכבשו על ידי הערבים עוד במאי 1948.
על פי דוחות מודיעין וסיורים רגליים, לא נראה בשטח שום כוח צבאי של האויב, והתושבים הערבים מהר חברון החלו לברוח מכפריהם. ביוזמת מפקדת חטיבת הראל, ובתיאום עם משה דיין, מפקד מחוז ירושלים, תוכננה פעולה לכיתור ירושלים מן הדרום: הגדוד החמישי נועד לכבוש את בית-לחם ואת הכפר בית-ג'אלה, שהיה מעוזו של הלגיון הערבי-ירדני; הגדוד הרביעי יכבוש את גוש עציון; והגדוד השישי יהווה עתודה להמשך ההתקדמות לכיוון חברון. כידוע, התכנית לא אושרה על ידי הממשלה והפיקוד העליון של צה"ל, מחשש שפעולה כזאת תפריע לכיבוש באר שבע ועירק-סוידאן בנגב, ותתגרה במועצת הביטחון של האו"ם שהחליטה על הפסקת-אש (באר שבע אכן נכבשה ב-22.10).
כשהאו"ם הכריז על הפסקת-אש והפעולות נפסקו, החזיקו אנשי הגדוד החמישי את המשלטים בגזרה (כולל את אלה שליד "מזלג" הדרכים) במשך כמה שבועות, כשהם מונעים מן הערבים המקומיים לחזור לכפרים ומאבטחים את דרכי התחבורה בין המוצבים שלנו.


הישגי מבצע "ההר"
למבצע היו תוצאות בעלות חשיבות רבה לעיר ירושלים ולאזור כולו:
הכוחות המצריים הוכו מכה ניצחת ונסוגו מן האזור; הלגיון הערבי הפסיק את פעולותיו התוקפניות בגזרה, ובהמשך נחתם עמו הסכם להפסקת אש מוחלטת; המסדרון שדרכו עוברת הדרך לירושלים הורחב והגבול המדיני הורחק ממנה; נפתחה אפשרות לסלול דרך נוספת לירושלים, ואכן בראשית דצמבר נחנכו "כביש הגבורה" (בתוואי "דרך בורמה") וצינור מים מהשפלה לירושלים; קטע מסילת הברזל הרטוב-ירושלים, שהיה עד אז בידי האויב, עבר לשליטתנו; נוספו לישראל שטחים בשפלת יהודה ובמורדות הרי חברון ובית לחם; נוצר קשר תחבורתי בין ירושלים ובין הנגב הצפוני-מזרחי; הקו שאליו הגיעו יחידות הראל נקבע כקו שביתת הנשק בין ישראל וירדן.