שיירת נבי דניאל נתקלת במחסום

בשעה 08:00, בשבת ה- 27.3.48, יצאה השיירה לדרכה. כעבור כשעה הגיעה לגוש-עציון ומיד החלה הפריקה. בגלל תקלות שונות, שנבעו מהרצון להעמיס על משאיות מטוס קל שניזוק בנחיתתו בגוש וכן פר-הרבעה, שגילה התנגדות רבה, יצאה השיירה לדרכה חזרה לאחר כשעתיים. משך כל אותו זמן כבר החלו כוחות ערבים מתארגנים להצבת מחסומים, בעיקר מדרום לבית-לחם. לו יצאה השיירה ב- 04:00, כפי שתוכנן, יכלה לצאת חזרה, לאחר הפריקה, ב- 05:30 בטרם עלה השחר!
משיצאו כלי-הרכב מן הגוש, בשעה 11:00 דיווח מטוס הפייפר על ריבוי המחסומים, אך כל הניסיונות לשכנע את מפקד המחוז ומפקדי השיירה להישאר בגוש ולנסות לפרוץ בהפתעה בשעות הלילה - נכשלו. תחילה נתקלה השיירה במחסומים קלים, אך ככל שהתקדמה לכיוון ירושלים תכפו המחסומים וגברו היריות. צבי זמיר מעיד כי הטעות העיקרית במהלך הפעולה נעשתה בקטע הזה: על המשוריינים היה להמשיך ולנוע על הכביש כל העת, כדי לסכל את הקמת המחסומים בידי המוני הערבים הנאספים.
כאשר הגיעה השיירה לאל-חאדר, ליד נבי-דניאל, כ- 2 ק"מ דרומית לבית-לחם, נתקל המשוריין פורץ-המחסומים במחסום מאסיבי, אותו לא הצליח לפרוץ, ולבסוף עלה על מוקש ונתקע. השיירה נעצרה והפכה מטרה לצליפות, שגרמו לפציעת אנשים וליציאת כלי-הרכב מכלל שימוש.
לאחר שעה של חילופי-אש (בשעה 12:30) הורה מפקד השיירה לסובב את המכוניות (מבצע מסובך, כשמדובר בשיירה שאורכה היה כ- 4 ק"מ) ולחזור לגוש-עציון. ואמנם חלק מן השיירה הצליח לחזור לגוש (כפי הנראה, כ- 11 מכוניות בלבד: 4 משוריינים ו- 7 משאיות), ובהם משוריין הפיקוד. בדרכם פגשו משוריין בריטי, וצבי זמיר דיווח למפקדו על ההיתקלות וביקש שיעביר למפקדיו בקשה לסיוע בחילוץ הכוח הלכוד.
הניסיון של כוח החילוץ, בפיקודו של מנחם רוסק, להגיע למקום התקרית נכשל ליד קבר רחל, שם התאספו מאות ערבים וירו לעברם אש חזקה.