הקרב בנבי דניאל

זמן-מה שררה אנדרלמוסיה בשיירה התקועה, עד שאריה טפר נטל את הפיקוד והורה לפרוץ לתוך בית סמוך לכביש - בית-קיץ לכורמים - להכניס לתוכו את הפצועים, לרכז סביבו את המשוריינים ולנהל קרב-הגנה. עד השעה 15:20 הצליחו להעביר את הפצועים מן המשוריינים שנפגעו לבית הקטן, שבו היו שני חדרים ומרתף. כן הועברו לבית אנשי החי"ש הירושלמי, שלא היו חמושים. בסך הכל נמצאו בתוך הבית ובעמדות שבחוץ 185 איש.
מהשעה 17:00 ועד לחשיכה נמשכו חילופי-אש עזים בין הכוחות. ההתגוננות מחוץ לבית נוהלה ללא אירגון מסודר, וחוליות מצאו עצמן נלחמות על פי הבנתן, לעיתים בצורה חסרת-תועלת ותוך בזבוז תחמושת. כלי-הרכב שננטשו הוצתו על-ידי הערבים.
בתוך הבית אירגן המ"כ שלום סמסון את ההגנה: קבע עמדות וחילק נשק ותחמושת.
טפר העביר בקשר בקשה למטה המחוז ולפיקוד העליון להחיש עזרה בריטית, שאם לא כן, אין תקווה להצלה. קשה במיוחד היה מצבם של 14 האנשים אשר נלכדו במשוריין הפורץ. הם הותקפו ללא הרף, מבלי שיוכלו לחלצם. ניסיונותיהם לפרוץ החוצה נכשלו ומפקד המשוריין, זרובבל הורוביץ, ניסה לעודדם ולהפיח בהם תקווה. בשעה 18:30 נזרקו על המשוריין בקבוקי מולוטוב והוא החל לבעור. שלושה מאנשי המשוריין הצליחו להיחלץ ממנו, דרך פיתחו התחתון. הם החלו לנוע ברגל, עד שהגיעו לגוש. כעבור זמן קצר התפוצץ המשוריין, אם בגלל שהובער, או משום שזרובבל החליט לפוצצו, כדי שהפצועים לא יפלו חיים בידי הערבים. כל 11 הלוחמים שנמצאו בו - נהרגו. זרובבל קיבל לאחר מותו את עיטור הגבורה הגבוה ביותר - 'גיבור-ישראל'.