חילוץ שיירת נבי דניאל וסיוע הבריטים
במשך הלילה התנהלה פעילות קדחתנית כדי לשכנע את הבריטים להתערב להצלת השיירה. במקביל, הועלו רעיונות לחילוצה כגון -התגנבות אל הגוש ברגל - רעיון שנדחה בגלל ריבוי הפצועים.
במשך הלילה התנהלה פעילות קדחתנית כדי לשכנע את הבריטים להתערב להצלת השיירה. במקביל, הועלו רעיונות לחילוצה כגון -
- התגנבות אל הגוש ברגל - רעיון שנדחה בגלל ריבוי הפצועים.
- אירגון כוח חילוץ שיכלול את משורייני הפלמ"ח שלא נכללו בשיירה. גם רעיון זה נדחה.
- הוצע לארגן את כוח החי"ש הטרי שנמצא בגוש לפעולת-חילוץ - הרעיון נדחה ממשום החשש שהגוש, העומד להיות מותקף, יישאר ללא מגינים.
עם עלות השחר ביום המחרת, ה- 28.3.48, הופעלו מטוסים בצורה יעילה: הם ביצעו 37 גיחות, להפצצה ולהצנחת אספקה, ולא איפשרו לתוקפים הערבים להתקרב ולפתוח בהסתערות כדי לכבוש את הבית. עוזי נרקיס מעיד כי ביצע רעיון שהעלה עמוס חורב: הפצצות לא היו אלא צינורות בקוטר של אינטש, מנוסרות ליחידות של 10 ס"מ, וממולאות בחומר-נפץ ובמאיץ. בכל יחידה הושחל פתיל-השהייה מחובר למצת. מצוייד בפצצות הפרימיטיביות ובקופסאות גפרורים עלה על מטוס מדגם 'טייגר-מות'. כשהגיעו אל מעל לשדה המערכה, הצית בכל פעם פתיל אחר והשליך את הצינור לעבר כוחות האוייב. בכך סייע במשהו לבלימת התוקפים.
הכוח הבריטי יצא עם בוקר, אך הגיע למקום הקרב רק בשעה 17:00. במהלך התקדמותו נאלץ לפנות מחסומים רבים וכשהגיע למרחק של כקילומטר אחד מהבית נעצר, מחשש שהמטוסים התוקפים יפגעו בו.
הבריטים החלו לנהל מו"מ עם המפקדים הערביים. מטה המחוז הורה לשיירה למסור את הנשק לידי הצבא הבריטי, לאסוף את הפצועים, לקחת כל מכונית נוסעת ולהשמיד את היתר. המפקד הבריטי דרש מהם להשאיר כל מה שבידיהם, כתנאי להעברתם לירושלים. בלית-ברירה הסכימו אהוד ונגוויט ואריה טפר לתנאי והחלו בפינוי.
הבריטים הביאו לירושלים 210 איש, מהם 24 פצועים באלונקות ו- 49 פצועים קל. אבדו גם כמויות ניכרות של כלי-נשק (150 כלים שונים) וכלי-רכב מסוגים שונים - 10 משוריינים, 4 אוטובוסים, 25 משאיות.
כל ההרוגים - 12 איש - נותרו במקום הקרב.
שמות הנופלים: אשכנזי צבי; גרנטשטיין יחיאל; הורוביץ זרובבל; זיו יוסי; יזהר עמיאל; כצמן דוב; סלוצקי אריה; קוסטיקה דוד; רובינשטיין ראובן; רייכמן צבי; שוורץ בן-ציון; שרוני אריה;
- התגנבות אל הגוש ברגל - רעיון שנדחה בגלל ריבוי הפצועים.
- אירגון כוח חילוץ שיכלול את משורייני הפלמ"ח שלא נכללו בשיירה. גם רעיון זה נדחה.
- הוצע לארגן את כוח החי"ש הטרי שנמצא בגוש לפעולת-חילוץ - הרעיון נדחה ממשום החשש שהגוש, העומד להיות מותקף, יישאר ללא מגינים.
עם עלות השחר ביום המחרת, ה- 28.3.48, הופעלו מטוסים בצורה יעילה: הם ביצעו 37 גיחות, להפצצה ולהצנחת אספקה, ולא איפשרו לתוקפים הערבים להתקרב ולפתוח בהסתערות כדי לכבוש את הבית. עוזי נרקיס מעיד כי ביצע רעיון שהעלה עמוס חורב: הפצצות לא היו אלא צינורות בקוטר של אינטש, מנוסרות ליחידות של 10 ס"מ, וממולאות בחומר-נפץ ובמאיץ. בכל יחידה הושחל פתיל-השהייה מחובר למצת. מצוייד בפצצות הפרימיטיביות ובקופסאות גפרורים עלה על מטוס מדגם 'טייגר-מות'. כשהגיעו אל מעל לשדה המערכה, הצית בכל פעם פתיל אחר והשליך את הצינור לעבר כוחות האוייב. בכך סייע במשהו לבלימת התוקפים.
הכוח הבריטי יצא עם בוקר, אך הגיע למקום הקרב רק בשעה 17:00. במהלך התקדמותו נאלץ לפנות מחסומים רבים וכשהגיע למרחק של כקילומטר אחד מהבית נעצר, מחשש שהמטוסים התוקפים יפגעו בו.
הבריטים החלו לנהל מו"מ עם המפקדים הערביים. מטה המחוז הורה לשיירה למסור את הנשק לידי הצבא הבריטי, לאסוף את הפצועים, לקחת כל מכונית נוסעת ולהשמיד את היתר. המפקד הבריטי דרש מהם להשאיר כל מה שבידיהם, כתנאי להעברתם לירושלים. בלית-ברירה הסכימו אהוד ונגוויט ואריה טפר לתנאי והחלו בפינוי.
הבריטים הביאו לירושלים 210 איש, מהם 24 פצועים באלונקות ו- 49 פצועים קל. אבדו גם כמויות ניכרות של כלי-נשק (150 כלים שונים) וכלי-רכב מסוגים שונים - 10 משוריינים, 4 אוטובוסים, 25 משאיות.
כל ההרוגים - 12 איש - נותרו במקום הקרב.
שמות הנופלים: אשכנזי צבי; גרנטשטיין יחיאל; הורוביץ זרובבל; זיו יוסי; יזהר עמיאל; כצמן דוב; סלוצקי אריה; קוסטיקה דוד; רובינשטיין ראובן; רייכמן צבי; שוורץ בן-ציון; שרוני אריה;