כניעת יישובי גוש עציון

שלושת היישובים הנותרים ביקשו הוראות. ממשואות-יצחק העבירו מברק לירושלים: "'מלכה' נפלה, אנחנו נשארנו בלי תחמושת ולא נוכל להחזיק מעמד. אנו מבקשים טיפול". 'מלכה' היה שם הקוד של כפר-עציון. ב- 13.5 לפנות ערב ניתנה ההוראה ליצור קשר עם הבריטים בדבר פינוי האנשים מכל הגוש. אם לא יצליחו בכך, ניתנת רשות להיכנע. לאחר שנודע מה קרה לנכנעים בכפר-עציון, סירבו אנשי היישובים להיכנע. לאחר חצות הגיעה הודעה מירושלים כי הושג הסדר, לפיו תחל ב- 04.00 שביתת נשק: הגברים ילכו לשבי והנשים והפצועים יפונו לירושלים.
במהלך יום ו', 14.5.1948, הוא יום הכרזת עצמאות המדינה, נכנעו היישובים, כאשר קציני הליגיון הירדני מגינים עליהם מפני ניסיונות של אספסוף לפגוע בהם. התהליך התנהל בחסות 'הצלב האדום', שאנשיו שלטו במצב כל העת, וסייעו להעברת הכניעה ללא תקלות.
320 גברים ונשים הלכו לשבי הירדני (ושוחררו לאחר כתשעה חודשים). 155 גברים ונשים נהרגו בקרב האחרון, ובסך-הכל נהרגו כ- 240 איש בחמשת החודשים בהם התחוללו קרבות בגוש.
מקומם של לוחמי הפלמ"ח בקרב:
עובד מיכאלי מציין בסיפרו כי כבר בראשית ההתקפה על כפר-עציון, כאשר כוח ערבי גדול החל להתקדם לעבר 'אוכף המוכתר', והכוח שהגן על הגבעה נאלץ לסגת, הוא עשה זאת תודות לכיתת פלמ"ח, שהתגנבה דרך המטעים וחיסלה שתי שיריוניות ירדניות בפגזי 'פיאט'. לדבריו היו בכפר-עציון 25 לוחמי פלמ"ח, שהועברו כתגבורת ממשואות-יצחק.
לוחמי פלמ"ח שנפלו בקרבות שהתחוללו בגוש בחודש מאי 1948:
ב- 4.5 נפלו: גולדפרב משה; האי נתן; יעקובסון רפאל; שכטמן שמעון.
ב- 12-13.5 נפלו: אקס מרדכי; בקלצק שמואל; גוטמן אביב; דמיו אמנון; הירשלר ארז; טשר יחזקאל; יוכלמן יחיאל; לוסטיג צבי; מאירי ראובן; מרגלית יהושע; משקוב פנחס; נדב יוסף; סולצ'נסקי יקותיאל; סופר יהושע; פישגרונד אברהם; פן אלדד; קלז צבי; קרן צבי ישראל; רובינשטיין מנחם; רפאלי משה-שלמה; תחבלום ישעיהו.