אוניית המעפילים "הגנה"

אוניית המעפילים "הגנה" (על-שם אירגון ה"הגנה') הוכנה לקראת יציאתה לארץ בנמל מרסיי בצרפת. פרט למכונאי הראשי, הורכב צוות האונייה מיהודים אמריקאים, חברי תנועת 'השומר הצעיר'. רב החובל היה אריה פרידמן, ומפקד האונייה היה איש הפלי"ם יהושע רבינוביץ' (בהרב). ה'גדעוני' היה אברהם ליחובסקי.
האונייה ששמה המקורי היה "בלבואה", הפליגה תחילה ב- 20 ביוני 1946 תחת השם "ביריה", כשעליה 999 מעפילים, לנמל סט במפרץ ליאון בצרפת, שם העבירה את נוסעיה ואת שמה לאונייה "אקבל 2" (שכונתה משם ואילך "ביריה") והפליגה לנמל באקאר ביוגוסלביה למשימת העפלה נוספת תחת השם "הגנה".
"הגנה", ששימשה קודם לכן כאונייה בצי הקנדי, הפליגה ארצה ב- 24 ביולי 1946, כשעליה 2,678 מעפילים. ב- 28 ביולי התקלקלו מנועי האונייה, ובמהלך תיקונם, בעת שהייה בין קפריסין לכרתים, גילתה אותה משחתת בריטית. לאחר תיקון התקלה, הפליגה "הגנה" ישירות לנמל חיפה. עם התקרבה לחוף, נורו לעברה יריות אזהרה, אולם האונייה לא עצרה. במרחק שלושה מיילים מהחוף נגחה משחתת בריטית בעוצמה רבה בירכתיה. מכוח ההדף הסתובבה האונייה על צירה. המכונות חדלו לפעול והשליטה על ההגה אבדה. חיילי הצי עלו ל"הגנה" והשתלטו עליה.
הנציב העליון החליט שלא להוריד את המעפילים - כמקובל - אלא להשאירם על האונייה העוגנת בקירבת נמל חיפה. מטרתו הייתה להפעיל לחץ על הקבינט הבריטי בלונדון, שדן בשלהי יולי ובראשית אוגוסט במדיניותו בנושא ההעפלה, בכוונה שהקבינט יורה על גירוש המעפילים מן הארץ.
המעפילים הורדו לבסוף מן האונייה ב- 2 באוגוסט והועברו למעצר במחנה עתלית. המלווים התערבו בין המעפילים ולא זוהו על-ידי כוחות הביטחון הבריטים.