הניסיון השני של מחלקת הל"ה להגיע אל הגוש הנצור
אנשי המחלקה הגיעו למושבה הרטוב כנקודת מוצא ליציאה אל גוש עציון בדרך שונה.
בליל המחרת 16.1 הוחלט לצעוד במסלול שונה, היוצא מהמושבה הרטוב, ועובר דרך עמק-האלה. ציר זה היה מוכר לרבים מאנשי הפלמ"ח ממסעות שהשתתפו בהם, ושימש קודם לכן להעברת נשק לגוש דן. מפקדים וסיירים של הפלמ"ח שהכירו את הדרך ידעו לומר כי ניתן לבצע את המשימה: להגיע לגוש תוך לילה אחד.
למחרת הגיעה המחלקה למושבה הרטוב. על-פי התוכנית נקבעה השעה 19:00 כשעת היציאה לדרך. עד 03:00 לפנות בוקר היה עליהם להגיע לגוש ולהספיק לבצע פעולות חבלה בכביש חברון-ירושלים. בפועל התארגנה המחלקה בהרטוב בשעה 21:30 ולפיכך התעורר ויכוח אם כדאי לצאת לדרך עוד באותו לילה. דני מס החליט כי המחלקה תצא לדרכה כמתוכנן, אך השאיר בהרטוב שניים שלא היה בידם נשק.
בליל ה- 16.1.48, בשעה 23:05, יצאו הלוחמים דרך עמק האלה לעבר הגוש, מרחק של כ- 25 ק"מ. אחרי 8 ק"מ של הליכה, לאחר שעברו ליד דיר-אבאן, נקע אחד ההולכים את רגלו, ושני לוחמים ליוו אותו חזרה להרטוב. 35 לוחמים המשיכו בדרכם לגוש.
למחרת הגיעה הודעה מהגוש כי המחלקה לא הגיעה. מכיוון שלא היה כל קשר עימה, פעל הש"י להשיג מידע על גורלה. לרשות המחלקה היו יוני-דואר ובהרטוב המתינו להן בתקווה לידיעה כלשהי שתבהיר את התמונה, אך הן לא הגיעו.
המחלקה לא הגיעה באותו לילה ליעדה, משום שבקרב שניהלה עם ערבים - במרחק 5 ק"מ מהגוש - נפלו כל הלוחמים. על פי עדויות שנאספו במשך שנים הצטיירה התמונה הבאה: המחלקה עקפה את הכפר בית-נטיף והתקדמה בתוואי שעבר בנחל גדור, בין הכפרים צוריף וג'בע. מהכפר צוריף נותרה דרך של 5-4 ק"מ, שדרשה אמנם טיפוס של כ- 500 מטרים אל הגוש, אך בשטח נקי מכפרים: לו הגיעו לשם בחושך כמתוכנן, לא היו מתגלים גם אם היו צועדים בקטע זה באור יום. עקב היציאה המאוחרת מהרטוב, עלה השחר כאשר המחלקה הייתה עדיין בעיצומו של המסע. מישהו מערביי הסביבה גילה אותם, ק"מ אחד לאחר חירבת עילין, והזעיק את אנשי הכפרים ('פזעה'). אלה החלו להיאסף בהמוניהם ולאיים על המחלקה.
למחרת הגיעה המחלקה למושבה הרטוב. על-פי התוכנית נקבעה השעה 19:00 כשעת היציאה לדרך. עד 03:00 לפנות בוקר היה עליהם להגיע לגוש ולהספיק לבצע פעולות חבלה בכביש חברון-ירושלים. בפועל התארגנה המחלקה בהרטוב בשעה 21:30 ולפיכך התעורר ויכוח אם כדאי לצאת לדרך עוד באותו לילה. דני מס החליט כי המחלקה תצא לדרכה כמתוכנן, אך השאיר בהרטוב שניים שלא היה בידם נשק.
בליל ה- 16.1.48, בשעה 23:05, יצאו הלוחמים דרך עמק האלה לעבר הגוש, מרחק של כ- 25 ק"מ. אחרי 8 ק"מ של הליכה, לאחר שעברו ליד דיר-אבאן, נקע אחד ההולכים את רגלו, ושני לוחמים ליוו אותו חזרה להרטוב. 35 לוחמים המשיכו בדרכם לגוש.
למחרת הגיעה הודעה מהגוש כי המחלקה לא הגיעה. מכיוון שלא היה כל קשר עימה, פעל הש"י להשיג מידע על גורלה. לרשות המחלקה היו יוני-דואר ובהרטוב המתינו להן בתקווה לידיעה כלשהי שתבהיר את התמונה, אך הן לא הגיעו.
המחלקה לא הגיעה באותו לילה ליעדה, משום שבקרב שניהלה עם ערבים - במרחק 5 ק"מ מהגוש - נפלו כל הלוחמים. על פי עדויות שנאספו במשך שנים הצטיירה התמונה הבאה: המחלקה עקפה את הכפר בית-נטיף והתקדמה בתוואי שעבר בנחל גדור, בין הכפרים צוריף וג'בע. מהכפר צוריף נותרה דרך של 5-4 ק"מ, שדרשה אמנם טיפוס של כ- 500 מטרים אל הגוש, אך בשטח נקי מכפרים: לו הגיעו לשם בחושך כמתוכנן, לא היו מתגלים גם אם היו צועדים בקטע זה באור יום. עקב היציאה המאוחרת מהרטוב, עלה השחר כאשר המחלקה הייתה עדיין בעיצומו של המסע. מישהו מערביי הסביבה גילה אותם, ק"מ אחד לאחר חירבת עילין, והזעיק את אנשי הכפרים ('פזעה'). אלה החלו להיאסף בהמוניהם ולאיים על המחלקה.