אוניית המעפילים "דב הוז"

אוניית המעפילים "דב הוז" (על-שמו של אחד ממתווי הדרך של תנועת העבודה ושל ה'הגנה', שנהרג בתאונת דרכים בדצמבר 1940) הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל לה-ספציה באיטליה בסיועם של משה רבינוביץ (כרמלי) ויוחנן זייד. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם אליעזר טל. ה'גדעוני' היה גרשון עציון.
"דב הוז" הייתה אמורה להפליג למשימתה בראשית אפריל 1946 יחד עם אוניית המעפילים "אליהו גולומב". אולם השלטונות הבריטים חשפו את ההכנות ליציאה, הטילו מצור על נמל לה-ספציה ומנעו את ההפלגה. שלהבת פראייר וישראל ליברטובסקי, שאירגנו את שיירת המעפילים, נעצרו. כתגובה לפעילות הבריטים, הכריזו המעפילים בהנהגתו של יהודה ארזי, מרכז פעולות 'המוסד לעליה ב' באיטליה באותה עת, על שביתת רעב שארכה שלושה ימים וזכתה לתהודה רבה בכלי התקשורת בעולם. בהתערבותם של גורמים פוליטיים באיטליה ובבריטניה איפשרה לבסוף הממשלה הבריטית למעפילים להפליג ארצה, והחליטה לנכות את מספרם ממיכסת ה'סרטיפיקטים' (רישיונות עלייה) החודשית.
"דב הוז" הפליגה ארצה יחד עם "אליהו גולומב" ב- 8 במאי 1946, כשעליה 675 מעפילים. לפני ההפלגה הגלויה נערך טקס רב רושם בנמל שציין את ניצחון המאבק העקשני של המעפילים בפרשת "לה-ספציה".
"דב הוז" הגיעה לנמל חיפה ב- 13 במאי, כשהיא מלווה בשתי משחתות בריטיות. כמובטח, הורשו המעפילים להיכנס לארץ באורח חופשי.