אוניית המעפילים "ביריה"

השם "ביריה" (על-שם היאחזות ביריה בגליל העליון ליד צפת, שהיישוב נאבק נגד כוונת הבריטים לפנותה במרס 1946) ניתן לשתי אוניות שנשאו מעפילים מנמל מרסיי בצרפת לנמל חיפה באותה הפלגה, בזו אחר זו.
בחלק הראשון של המסע הפליגו המעפילים באונייה "בלבואה" (שכונתה תחילה "ביריה" ובהפלגות מאוחרות יותר שונה שמה לאוניית המעפילים "הגנה"), ובחלק השני הפליגו באונייה "אקבל 2" (שכונתה מכאן ואילך "ביריה"). מפקד "ביריה" בראשית מסעה היה איש הפלי"ם אריה פרידמן. בחלקו השני של המסע פיקד על "ביריה" איש הפלי"ם בצלאל דרורי. מלווי האונייה בחלק הראשון של המסע היו יהושע רבינוביץ, יעקב פרנק, היימן ושלושה ארץ-ישראלים נוספים שלמדו בארצות-הברית. בחלק השני של המסע לא היו על האונייה מלווים, פרט למפקד, וכן לא היה 'גדעוני'.
"ביריה" א' ("בלבואה") יצאה מנמל מרסיי ב- 22 ביוני 1946 כשעליה 999 מעפילים. ימים אחדים קודם לכן הפליגה "אקבל 2" ריקה לנקודת המפגש המוסכמת בנמל סט במפרץ ליאון בצרפת. ב- 28 ביוני נפגשו שתי האוניות והמעפילים עברו מהאחת אל השנייה באמצעות שתי סירות מנוע. הצפיפות הקשה ב"ביריה" ב' ("אקבל 2"), שהייתה בעבר אוניית משאות תורכית, וסערה עזה שפקדה אותה, גרמו ב- 29 ביוני לערעור יציבות האונייה ובמכשיר הקשר הושמעה קריאת .S.O.S (קריאת חירום המעידה על אונייה שנקלעה למצוקה). מטוס בריטי איתר את "ביריה", ובהמשך קרבה אליה משחתת בריטית, שליוותה אותה עד כניסתה לנמל חיפה ב- 1 ביולי.
מאחר ש"ביריה" הגיעה ארצה יומיים לאחר ה"שבת השחורה", היו מחנות המעצר הבריטים מלאים עצירים יהודים. לנוכח זאת, החליטו הבריטים להעביר את המעפילים למעצר באוניית המעפילים הגדולה "מכס נורדאו" שעגנה בנמל חיפה. המעפילים שהו בנמל כעשרה ימים, ולאחר שאיימו במרד, הושג הסדר בין הסוכנות היהודית לבריטים והם הועברו למחנה ארעי ליד עתלית.
מפקד "ביריה", בצלאל דרורי, שהשליך את אקדחו לים זמן קצר לפני הכניסה לנמל, חולץ מהאונייה מחופש כפועל נמל, בעזרת אנשי חברת "העוגן" שעבדו בנמל.