אוניית המעפילים "החייל העברי"
"החייל העברי" הפליגה מנמל אנטוורפן בבלגיה ב-14 ביולי 1946, כשעליה 512 מעפילים.
אוניית המעפילים החייל העברי
אוניית המעפילים "החייל העברי" (על-שם המתנדבים הארץ-ישראלים ששירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ולקחו חלק פעיל בתום המלחמה במפעלי ה'בריחה' וההעפלה) הוכנה לקראת יציאתה לארץ בנמל מרסיי בצרפת בידי מלווי האונייה. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם צבי טייטל. ה'גדעוני' היה גרשון עציון. מלווים נוספים היו איש הפלי"ם אלכס שור ופיטר וילי.
"החייל העברי" הפליגה מנמל אנטוורפן בבלגיה ב- 14 ביולי 1946, כשעליה 512 מעפילים. האונייה, שהניפה דגל פנמי, שימשה בעבר כספינת נוסעים לשייט חופים. לפני ההפלגה סירבו רב החובל והמלחים להשיט את האונייה, אך הם שוכנעו לחזור בהם תמורת הבטחה (כוזבת), שבנקודה מסויימת בין קפריסין לסוריה יעברו המעפילים לאונייה אחרת ואילו הם ישובו עם ספינתם חזרה. האונייה יצאה מבלגיה והפליגה דרך תעלת לאמנש לעבר מיצרי גיברלטר. התנאים היו קשים הן על הסיפון והן הים עצמו. סערות קשות פקדו את האונייה בדרכה לעבר גיברלטר. המעפילים נאלצו להוציא את המים מתוך האונייה.התנאים היו לא נוחים, אוכל היה מועט מאוד והם שהו בשעות האור מתחת לסיפון החיצוני. עם המעבר לכיוון הים התיכון, תבע הצוות הזר לשנות את יעד ההפלגה לפנמה, ובתגובה השתלטו המלווים בסיוע כ- 40 מעפילים על האונייה. הם המשיכו להפליג בים התיכון ובתום 23 ימים ממועד יציאתם מבלגיה, נראו חופי ארץ ישראל מרחוק. במשך חמישה ימים ניסו המעפילים והצוות לחדור לנמל חיפה אך הבריטים מנעו זאת מהם. לאחר מכן פרצו ישירות פנימה לנמל חיפה. "החייל העברי" הגיעה ארצה ב- 31 ביולי. המעפילים היו מורעבים וצמאים ללא אוכל ומים במשך כחמישה ימים. רק לאחר ויכוחים רבים הם זכו למזון ושתייה. האונייה נטתה לשקוע וכעבור שלושה ימים הורדו ממנה המעפילים תחילה אל אוניית המעפילים "ההגנה" ולאחר מכן נלקחו למעצר במחנה עתלית. המלווים הסתתרו תחילה באונייה ולאחר מכן חילצו את עצמם מבלי שנתפסו.
"החייל העברי" הפליגה מנמל אנטוורפן בבלגיה ב- 14 ביולי 1946, כשעליה 512 מעפילים. האונייה, שהניפה דגל פנמי, שימשה בעבר כספינת נוסעים לשייט חופים. לפני ההפלגה סירבו רב החובל והמלחים להשיט את האונייה, אך הם שוכנעו לחזור בהם תמורת הבטחה (כוזבת), שבנקודה מסויימת בין קפריסין לסוריה יעברו המעפילים לאונייה אחרת ואילו הם ישובו עם ספינתם חזרה. האונייה יצאה מבלגיה והפליגה דרך תעלת לאמנש לעבר מיצרי גיברלטר. התנאים היו קשים הן על הסיפון והן הים עצמו. סערות קשות פקדו את האונייה בדרכה לעבר גיברלטר. המעפילים נאלצו להוציא את המים מתוך האונייה.התנאים היו לא נוחים, אוכל היה מועט מאוד והם שהו בשעות האור מתחת לסיפון החיצוני. עם המעבר לכיוון הים התיכון, תבע הצוות הזר לשנות את יעד ההפלגה לפנמה, ובתגובה השתלטו המלווים בסיוע כ- 40 מעפילים על האונייה. הם המשיכו להפליג בים התיכון ובתום 23 ימים ממועד יציאתם מבלגיה, נראו חופי ארץ ישראל מרחוק. במשך חמישה ימים ניסו המעפילים והצוות לחדור לנמל חיפה אך הבריטים מנעו זאת מהם. לאחר מכן פרצו ישירות פנימה לנמל חיפה. "החייל העברי" הגיעה ארצה ב- 31 ביולי. המעפילים היו מורעבים וצמאים ללא אוכל ומים במשך כחמישה ימים. רק לאחר ויכוחים רבים הם זכו למזון ושתייה. האונייה נטתה לשקוע וכעבור שלושה ימים הורדו ממנה המעפילים תחילה אל אוניית המעפילים "ההגנה" ולאחר מכן נלקחו למעצר במחנה עתלית. המלווים הסתתרו תחילה באונייה ולאחר מכן חילצו את עצמם מבלי שנתפסו.