אוניית המעפילים "לקוממיות"

אוניית המעפילים "לקוממיות", שהוכנה לקראת יציאתה לארץ בנמל לה-ספציה באיטליה, ביצעה שתי הפלגות: הראשונה לצורך העברת מעפילים לאנייה "כ"ט בנובמבר" והשנייה לארץ-ישראל.
מפקד האונייה בהפלגה הראשונה היה איש הפלי"ם יהודה בן-צור. ה'גדעוני' היה יוסף לזרובסקי. צוות המלווים כלל את אנשי הפלי"ם יעקב בן-ציון ("מלך"), אהרון מיכאלי, עמנואל קצב ואבנר גולדמן (גלעד).
"לקוממיות" הפליגה ב- 14 בדצמבר 1947 מבנדול בצרפת, כשעליה 600 מעפילים. העלאת המעפילים לאונייה שעגנה בפתח המפרץ נעשתה באמצעות סירות גומי וכבל שנמתח מהחוף עד האונייה, בהדרכתו של צוות פלי"ם בראשות דוד בן-חורין. המעפילים הועברו לאחר יומיים לאוניית המעפילים "כ"ט בנובמבר", במפרץ ג'רולטה שבאי קורסיקה. "לקוממיות" שבה לצרפת, אך בעודה בדרכה התקלקל המנוע, והאונייה נעצרה בידי הצי הצרפתי. הצוות נכלא לעשרה ימים ולאחר ששוחרר חזרה האונייה לנמל בנדול.
"לקוממיות" יצאה להפלגתה השנייה ב- 8 בפברואר 1948, כשעליה 699 מעפילים. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם אבנר גולדמן (גלעד). ה'גדעוני' היה אהרון מיכאלי. מלווה נוסף היה איש הפלי"ם יעקב בן-ציון ("מלך"). מטוסי סיור בריטיים גילו את האונייה ב- 19 בפברואר, ולמחרת נצמדה משחתת למסעה. כעבור שעות אחדות היא הגיעה בלוויית שתי משחתות נוספות לנמל חיפה. המעפילים הורדו והועברו לאוניית הגירוש שלקחה אותם למחנה מס' 63 בקפריסין. המלווים הסתתרו ב"סליק" שהוכן מראש ונחלצו בעזרת צוות פועלי ניקיון יהודים של 'סולל בונה'.