אוניית המעפילים "שאר ישוב"

אוניית המעפילים "שאר ישוב" הייתה האונייה האחרונה שאירגן שליח "המוסד לעליה ב'" יהודה ארזי, באיטליה. הספינה, ששימשה בעבר להובלת משאות לאורך החופים בתורכיה, הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל פורטו ונרה באיטליה. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם מנחם כהן, ועובד שדה - ה'גדעוני'. בחלק הראשון של ההפלגה השתתף גם המלווה יצחק לנדאור.
"שאר ישוב" הפליגה ב- 7 באפריל 1947, עם 617 מעפילים על סיפונה, מנמל בוליאסקו שליד גינואה באיטליה. האחראי להעלאת המעפילים לאונייה היה איש הפלי"ם, אליעזר טל. "שאר ישוב" הייתה אמורה להעביר את מעפיליה בחופי תורכיה לאוניית המעפילים "תיאודור הרצל", אולם ההעברה התבטלה עקב תקלות קשר ב"תיאודור הרצל", והיא המשיכה בדרכה ארצה. במהלך הפלגתה (ב- 17 באפריל) הועברו ל"שאר ישוב" 151 מעפילי האונייה "אלברטינה", שהפליגה בפיקודו של דוד בן-חורין. על סיפונה של "שאר ישוב" היו כעת 768 מעפילים. בן-חורין המשיך עם "שאר ישוב" לארץ, ויצחק לנדואר חזר עם "אלברטינה" לאיטליה.
ב- 21 באפריל זיהה מטוס סיור בריטי את "שאר ישוב". בהמשך נצמדו לאונייה ארבע משחתות בריטיות, שדרשו ממנה להפליג לכיוון חיפה. לנוכח ההידרדרות במצב הביטחוני בארץ-ישראל בחודש אפריל, כתוצאה מתליית לוחמי האצ"ל ותקרית הדמים שהתרחשה באוניית המעפילים "תיאודור הרצל", הורה מטה 'המוסד לעליה ב' למפקד "שאר ישוב" להגביל את המעפילים להתנגדות פסיבית בלבד עקב החשש מקורבנות נוספים. בניגוד להוראות, אירגן מנחם כהן את המעפילים להתנגדות נמרצת. הבריטים נאלצו להפעיל בעת השתלטותם על האונייה, ב- 23 באפריל, סילוני מים וגז מדמיע כדי להכניע את המעפילים. בתום העימות הועלו המעפילים בנמל חיפה לאניות הגירוש "אמפייר לייף גארד" ו"אמפייר קומפורט", והועברו למחנה המעצר מס' 67 בקפריסין. המלווים הסתתרו ב"סליק" בטנק המים של "שאר ישוב", וחולצו למחרת בעזרת פועל ניקיון של חברת "העוגן".