אוניית המעפילים "ברל כצנלסון"

אוניית המעפילים "ברל כצנלסון" (על שם אחד מבכירי מנהיגיה של תנועת העבודה, שנפטר באוגוסט 1944) הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל פיראוס, ביוון. רב החובל של האונייה היה פיטרו (יווני). מפקד האונייה היה איש הפלי"ם משה רבינוביץ. ה'גדעוני' היה ידידיה צפריר. מלווה נוסף היה איש הפלי"ם אריה קפלן.
"ברל כצנלסון" הפליגה בלילה שבין ה- 16 ל- 17 בנובמבר 1945 מנמל לאווריון, דרומית-מזרחית לאתונה, כשעליה 211 מעפילים. הבריטים גילו את דבר יציאתה של האונייה לדרכה ומטוסי סיור בריטים חגו בקירבתה פעמים אחדות במהלך ההפלגה. האונייה הגיעה לחוף בין סידני עלי (צפונית להרצליה) לשפיים ב- 22 בנובמבר. בשעה 21:30 החלו לרדת המעפילים מהאונייה, בעזרת סירות שהיו בה ובסיוע 4 סירות שהגיעו מהחוף, בפיקודו של יוסף דרור ואנשי פלי"ם נוספים שהשתתפו בקורס מפקדי סירות בקיסריה. כעבור כמחצית השעה קרבה לאתר הנחיתה משחתת בריטית. באותה עת הספיקו מרבית המעפילים להגיע לחוף בשלום. החיילים הבריטים לכדו 11 מעפילים וכן את אנשי הצוות הזר של האונייה. שתי סירות של הפלי"ם נתפסו על צוותיהן, ואנשיהן הועברו למעצר בלטרון, שם שהו כחצי שנה.
מקרב מלווי האונייה הספיק אריה קפלן לקפוץ למים ולשחות לחוף, בעוד רבינוביץ נתפס לאחר שהשמיד את מכשיר הקשר והועבר עם יתר המעפילים שנלכדו למחנה עתלית. הוא שוחרר כעבור זמן מה באמצעות "סרטיפיקט" (רשיון עליה).
"ברל כצנלסון" היתה אוניית המעפילים הראשונה שנתפסה בידי הבריטים מאז תום מלחמת העולם השנייה. בתגובה ללכידתה, החליטה "תנועת המרי העברי" לחבל בתחנות משטרת החופים בגבעת אולגה ובסידנא עלי והמשימה הוטלה על הפלמ"ח. ב- 25 בנובמבר 1945, ביצעו כוחות פלמ"ח מהגדוד הרביעי פשיטות על שתי התחנות.