אוניית המעפילים "כ"ט בנובמבר"
אוניית המעפילים "כ"ט בנובמבר" (המועד בו אישרה עצרת האו"ם את התוכנית לחלוקת ארץ-ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית - 29 בנובמבר 1947) הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל לה-ספציה באיטליה.
אוניית המעפילים כ"ט בנובמבר
אוניית המעפילים "כ"ט בנובמבר" (המועד בו אישרה עצרת האו"ם את התוכנית לחלוקת ארץ-ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית - 29 בנובמבר 1947) הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל לה-ספציה באיטליה, וביצעה שתי הפלגות: האחת לצורכי חילוץ והשנייה להבאת מעפילים לארץ.
האונייה (שטרם נקבע לה שם) יצאה ב- 19 באוקטובר 1947, מלה-ספציה לבנדול בצרפת. המפקד היה איש הפלי"ם נמרוד אשל. מלווה נוסף - יעקב (קובה) בצר. בדרכה הוזעקה האונייה לחלץ את אוניית המעפילים "הברק", שמנועה השתתק כאשר הפליגה לאסוף מעפילים באלג'יר. האונייה גררה את "הברק" למעגן בצפון האי סרדיניה והפליגה במקומה לאלג'יר, כשה'גדעוני' בני גפן מצטרף לצוות. ב- 6 בנובמבר הגיעה האונייה (שכינוייה היה בשלב זה "החלוץ") לנמל שנמצא 60 ק"מ מערבית לעיר אלג'יר והחלה להעלות את המעפילים. לאחר שהועלו 44 מעפילים ועימם מלווה בשם חיים ורופא שהצטרף למסע, הפתיעה אותם המשטרה המקומית ביריות הפחדה. 596 המעפילים שנותרו על החוף הוחזרו לעיר בידי השלטונות.
האונייה נאלצה לנטוש את האזור, וכששבה לחוף למחרת, כבר לא הורשו המעפילים לצאת לדרכם, ולכן פנתה האונייה חזרה לעבר צרפת. היה זה הניסיון האחרון לחלץ מעפילים מצפון אפריקה עד קום המדינה.
בדרכה מאלג'יר התגלתה תקלה במנועיה של הספינה והיא נעצרה ונגררה על-ידי השלטונות האיטלקיים לאי סרדיניה. המלווים הוכנסו למאסר, אך הצליחו לחמוק ממנו, וברחו יחד עם האונייה למפרץ ג'ירולטה באי קורסיקה.
לצורך התיקונים עגנה האונייה מחוץ לנמל במשך שבועיים, עקב החשש שתזוהה לאחר בריחתה. ב- 23 בנובמבר הועברו 44 המעפילים מצפון אפריקה ומלוויהם לאוניית המעפילים "הפורצים".
בדצמבר יצאה האונייה למשימתה השניה, הפעם בשם "כ"ט בנובמבר". אוניית המעפילים "לקוממיות" קלטה את המעפילים ב- 14 בדצמבר 1947 בנמל בנדול בצרפת והעבירה אותם ל"כ"ט בנובמבר" ב- 16 בדצמבר, בלב ים. שיטה זו נבחרה משום ש"כ"ט בנובמבר" זוהתה על-ידי הבריטים והיה חשש שאם תגיע לצרפת לא יינתן לה לצאת. מכאן ועד להגעה היה איש הפלי"ם מרדכי (מוקה) לימון מפקד "כ"ט בנובמבר". ה'גדעונים' היו שלמה רוזן (הנזי) ומנשה בן-חיים. על סיפונה היו 680 מעפילים.
ב- 23 בדצמבר נצמדה ל"כ"ט בנובמבר" משחתת בריטית. ב- 28 בדצמבר הקיפו את האונייה ארבע משחתות, וצוות השתלטות הונחת על סיפונה בלא שנתקל בהתנגדות. למחרת הוכנסה האונייה לנמל חיפה. בעת העברת המעפילים לאוניית הגירוש "אושן וויגור", ניסתה רק קבוצה קטנה מביניהם להתנגד. חלק מהמלווים הסתתר ב"סליק" שהוכן מבעוד מועד באונייה. היתר התערבו בקרב המעפילים ויצאו איתם ל"מחנות החורף" בקפריסין.
האונייה (שטרם נקבע לה שם) יצאה ב- 19 באוקטובר 1947, מלה-ספציה לבנדול בצרפת. המפקד היה איש הפלי"ם נמרוד אשל. מלווה נוסף - יעקב (קובה) בצר. בדרכה הוזעקה האונייה לחלץ את אוניית המעפילים "הברק", שמנועה השתתק כאשר הפליגה לאסוף מעפילים באלג'יר. האונייה גררה את "הברק" למעגן בצפון האי סרדיניה והפליגה במקומה לאלג'יר, כשה'גדעוני' בני גפן מצטרף לצוות. ב- 6 בנובמבר הגיעה האונייה (שכינוייה היה בשלב זה "החלוץ") לנמל שנמצא 60 ק"מ מערבית לעיר אלג'יר והחלה להעלות את המעפילים. לאחר שהועלו 44 מעפילים ועימם מלווה בשם חיים ורופא שהצטרף למסע, הפתיעה אותם המשטרה המקומית ביריות הפחדה. 596 המעפילים שנותרו על החוף הוחזרו לעיר בידי השלטונות.
האונייה נאלצה לנטוש את האזור, וכששבה לחוף למחרת, כבר לא הורשו המעפילים לצאת לדרכם, ולכן פנתה האונייה חזרה לעבר צרפת. היה זה הניסיון האחרון לחלץ מעפילים מצפון אפריקה עד קום המדינה.
בדרכה מאלג'יר התגלתה תקלה במנועיה של הספינה והיא נעצרה ונגררה על-ידי השלטונות האיטלקיים לאי סרדיניה. המלווים הוכנסו למאסר, אך הצליחו לחמוק ממנו, וברחו יחד עם האונייה למפרץ ג'ירולטה באי קורסיקה.
לצורך התיקונים עגנה האונייה מחוץ לנמל במשך שבועיים, עקב החשש שתזוהה לאחר בריחתה. ב- 23 בנובמבר הועברו 44 המעפילים מצפון אפריקה ומלוויהם לאוניית המעפילים "הפורצים".
בדצמבר יצאה האונייה למשימתה השניה, הפעם בשם "כ"ט בנובמבר". אוניית המעפילים "לקוממיות" קלטה את המעפילים ב- 14 בדצמבר 1947 בנמל בנדול בצרפת והעבירה אותם ל"כ"ט בנובמבר" ב- 16 בדצמבר, בלב ים. שיטה זו נבחרה משום ש"כ"ט בנובמבר" זוהתה על-ידי הבריטים והיה חשש שאם תגיע לצרפת לא יינתן לה לצאת. מכאן ועד להגעה היה איש הפלי"ם מרדכי (מוקה) לימון מפקד "כ"ט בנובמבר". ה'גדעונים' היו שלמה רוזן (הנזי) ומנשה בן-חיים. על סיפונה היו 680 מעפילים.
ב- 23 בדצמבר נצמדה ל"כ"ט בנובמבר" משחתת בריטית. ב- 28 בדצמבר הקיפו את האונייה ארבע משחתות, וצוות השתלטות הונחת על סיפונה בלא שנתקל בהתנגדות. למחרת הוכנסה האונייה לנמל חיפה. בעת העברת המעפילים לאוניית הגירוש "אושן וויגור", ניסתה רק קבוצה קטנה מביניהם להתנגד. חלק מהמלווים הסתתר ב"סליק" שהוכן מבעוד מועד באונייה. היתר התערבו בקרב המעפילים ויצאו איתם ל"מחנות החורף" בקפריסין.