אוניית המעפילים "בונים ולוחמים"
"בונים ולוחמים" הפליגה מנמל באקאר ביוגוסלביה ב- 18 בפברואר 1948, כשעליה 1002 מעפילים.
אוניית המעפילים "בונים ולוחמים" הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל סבונה באיטליה. בראשית 1946 הביאה האונייה ארצה מעפילים תחת השם "אנצו סירני", נתפסה בידי הבריטים, שוחררה כעבור כשנה וחצי ונקראה בשמה החדש. מפקדה של "בונים ולוחמים" היה איש הפלי"ם משה רבינוביץ. ה'גדעוני' היה שמשון לוציאן (לוטן). מלווה נוסף היה איש הפלי"ם פנחס דפני.
"בונים ולוחמים" הפליגה מנמל באקאר ביוגוסלביה ב- 18 בפברואר 1948, כשעליה 1002 מעפילים. מטוס סיור בריטי גילה את האונייה ב- 28 בפברואר מול חוף ניצנים, ומאוחר יותר קרבה אליה משחתת בריטית.
כעבור שעות אחדות הקיפו אותה חמש משחתות בריטיות שליוו אותה לנמל חיפה. למחרת הועלו המעפילים ללא התנגדות לאוניות הגירוש "מאוריציוס" ו"אמפייר רייוול", שלקחו אותם ל"מחנות הקייץ" בקפריסין. מפקד האונייה הסתתר ב"סליק" וחולץ בשלום, ואילו שני המלווים הנוספים התערבו בקרב המעפילים והגיעו עימם לקפריסין.
"בונים ולוחמים" הפליגה מנמל באקאר ביוגוסלביה ב- 18 בפברואר 1948, כשעליה 1002 מעפילים. מטוס סיור בריטי גילה את האונייה ב- 28 בפברואר מול חוף ניצנים, ומאוחר יותר קרבה אליה משחתת בריטית.
כעבור שעות אחדות הקיפו אותה חמש משחתות בריטיות שליוו אותה לנמל חיפה. למחרת הועלו המעפילים ללא התנגדות לאוניות הגירוש "מאוריציוס" ו"אמפייר רייוול", שלקחו אותם ל"מחנות הקייץ" בקפריסין. מפקד האונייה הסתתר ב"סליק" וחולץ בשלום, ואילו שני המלווים הנוספים התערבו בקרב המעפילים והגיעו עימם לקפריסין.