אוניית המעפילים "כ"ג יורדי הסירה"

אוניית המעפילים "כ"ג יורדי הסירה" (על-שם 23 אנשי אירגון ה'הגנה' ומלווה בריטי, שהפליגו ב- 18 במאי 1941 למבצע חבלה בצפון לבנון בשרות הצבא הבריטי, ועקבותיהם לא נודעו) הוכנה לקראת יציאתה לארץ בנמל פורטו ונרה באיטליה. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם ישראל רוזנבאום (רותם). ה'גדעוני' היה יצחק הקטין. מלווה נוסף היה איש הפלי"ם שאול אהרונוב (אורן).
"כ"ג יורדי הסירה" הפליגה ב-2 באוגוסט 1946 מנמל בוקה דה-מגרה באיטליה, כשעליה 790 מעפילים. על-פי התוכנית היו אמורים המעפילים לעבור בלב ים לסיפונה של אוניית המעפילים "כתריאל יפה", שהפליגה מאותו נמל ימים אחדים קודם לכן; אולם עקב תקלה במנוע לא נערך המפגש, ו"כ"ג יורדי הסירה" התקדמה לאיטה בעזרת מפרש, עד שהתגלתה על-ידי משחתת בריטית ב- 13 באוגוסט ונגררה למפרץ חיפה. האונייה המתינה במקום יחד עם "כתריאל יפה", עד שהבריטים השלימו את גירושם של מעפילי "יגור" ו"הנרייטה סאלד".
בבוקר ה- 17 באוגוסט החלו הבריטים לנסות לגרור את "כ"ג יורדי הסירה" לרציף. לאחר מאבק שארך קרוב ל- 24 שעות, במהלכו הכריזו המעפילים שביתת רעב והשליכו חפצים לעבר החיילים, הצליחו הבריטים להכניעם באמצעות מכות וסילוני מים. עם שחר רפתה ההתנגדות ומעפילי "כ"ג יורדי הסירה" הועלו לאוניית הגירוש "אמפייר רייוול", שלקחה אותם למחנה מעצר 60 בקפריסין. בעימות עם הבריטים נפצעו שבעה מעפילים. כמה מעפילות העלו לאוניית הגירוש חומר נפץ, אותו נשאו על גופן, אולם מחשש לשלומם של המעפילים החליט רוזנבאום שלא לבצע את החבלה. המלווים הצטרפו למעפילים בגירוש לקפריסין, וחמקו מהמעצר כעבור זמן מה בספינה שאירגן 'המוסד לעליה ב''.