אוניית המעפילים "ארבע חירויות"
"ארבע חירויות" הפליגה ב- 23 באוגוסט 1946, מנמל בוקה דה-מגרה באיטליה, כשעליה 1,024 מעפילים.
אוניית המעפילים ארבע החרויות
אוניית המעפילים ארבע החרויות
אוניית המעפילים "ארבע חירויות" (מקור שמה בהכרזתו של נשיא ארה"ב, פרנקלין ד' רוזוולט, בנאומו בינואר 1941, בדבר ארבע חירויות היסוד של 'העולם החופשי': חירות הדיבור, חירות האמונה הדתית, חירות ממחסור וחירות מפחד) הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בפורטו ונרה באיטליה. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם פבי גבר. ה'גדעוני' היה אלי זוהר. מלווה נוסף היה איש הפלי"ם פטר הופמן. האונייה השתתפה במבצע העפלה קודם תחת השם "דב הוז".
"ארבע חירויות" הפליגה ב- 23 באוגוסט 1946, מנמל בוקה דה-מגרה באיטליה, כשעליה 1,024 מעפילים. ביוזמתו של יהודה ארזי, הצטרפה למסע בעילום שם העיתונאית האמריקאית קלייר נייקינד, שפירסמה לאחר מכן ב"פלסטין פוסט" סידרת מאמרים על מסעה של "ארבע חירויות". האונייה חמקה מהנמל מייד עם תום העלאת המעפילים, בטרם הספיקו להתארגן כראוי, עקב חשש מגילוי מוקדם על-ידי הבריטים. חלק מן המעפילים חלו מחמת התנאים הקשים באונייה, אולם מטה המוסד דחה את בקשת מפקדה להגיע לחוף בהקדם ולאור היום.
"ארבע חירויות" אמורה הייתה לנחות בחוף שפיים, אך ב- 2 בספטמבר, במרחק 40 מייל מחופי תל-אביב גילה אותה מטוס סיור בריטי. שלוש משחתות הקיפו את האונייה, ובחיפוי יריות הפחדה וסילוני מים העלו על סיפונה של "ארבע חירויות" כ- 20 חיילים. המעפילים נערכו מבעוד מועד בשלוש גזרות. על הכוח בחרטום פיקד אלי זוהר, על הכוח בסיפון פיקד פטר הופמן, ופבי גבר התייצב בגשר הפיקוד ומשם ניהל את המאבק. החיילים שנחתו על האונייה נהדפו ממנה לנוכח התנגדות עזה של המעפילים, שהשליכו לעברם קופסאות שימורים והטילו את נישקם של אחדים מהם לים. קבוצת חיילים נוספת הסתערה על האונייה ולאחר התכתשות שארכה כשלוש שעות התגברה על המעפילים. במהלך ההתנגשות קרבה "ארבע חירויות" לחוף, ולשנים עשר מעפילים ניתן היתר לקפוץ למים ולנסות לשחות לחוף. שניים מהמעפילים הצליחו להגיע, אולם הבריטים לכדו את היתר.
עם תום העימות הגישו הבריטים סיוע רפואי לנפגעים, ששלושה עשר מהם נזקקו לאישפוז, וכן לחולים שהיו באונייה. היחס ההומני שגילו הבריטים בשלב הזה ועייפותם הרבה של המעפילים שיכנעו את מפקד האונייה, פבי גבר, לוותר על מאבק נוסף בעת הגירוש עצמו. המעפילים הועברו ב- 3 בספטמבר לאוניית הגירוש "אמפייר הייווד" שהובילה אותם למחנה המעצר קאראלוס בקפריסין.
המלווים התערבו בקרב המעפילים והגיעו עימם לקפריסין. בהתאם להוראה שקיבלו לפני צאתם מאיטליה, הם הבריחו דלק במימיות שנשאו עימם לצורך שריפת מחנה המעצר בקפריסין. אולם השריפה לא התבצעה בסופו של דבר בגלל התנגדות מן הארץ. המלווים חמקו במהלך הזמן מהמעצר. "ארבע חירויות" הייתה אוניית המעפילים הראשונה שגילתה התנגדות למעצרה בים.
"ארבע חירויות" הפליגה ב- 23 באוגוסט 1946, מנמל בוקה דה-מגרה באיטליה, כשעליה 1,024 מעפילים. ביוזמתו של יהודה ארזי, הצטרפה למסע בעילום שם העיתונאית האמריקאית קלייר נייקינד, שפירסמה לאחר מכן ב"פלסטין פוסט" סידרת מאמרים על מסעה של "ארבע חירויות". האונייה חמקה מהנמל מייד עם תום העלאת המעפילים, בטרם הספיקו להתארגן כראוי, עקב חשש מגילוי מוקדם על-ידי הבריטים. חלק מן המעפילים חלו מחמת התנאים הקשים באונייה, אולם מטה המוסד דחה את בקשת מפקדה להגיע לחוף בהקדם ולאור היום.
"ארבע חירויות" אמורה הייתה לנחות בחוף שפיים, אך ב- 2 בספטמבר, במרחק 40 מייל מחופי תל-אביב גילה אותה מטוס סיור בריטי. שלוש משחתות הקיפו את האונייה, ובחיפוי יריות הפחדה וסילוני מים העלו על סיפונה של "ארבע חירויות" כ- 20 חיילים. המעפילים נערכו מבעוד מועד בשלוש גזרות. על הכוח בחרטום פיקד אלי זוהר, על הכוח בסיפון פיקד פטר הופמן, ופבי גבר התייצב בגשר הפיקוד ומשם ניהל את המאבק. החיילים שנחתו על האונייה נהדפו ממנה לנוכח התנגדות עזה של המעפילים, שהשליכו לעברם קופסאות שימורים והטילו את נישקם של אחדים מהם לים. קבוצת חיילים נוספת הסתערה על האונייה ולאחר התכתשות שארכה כשלוש שעות התגברה על המעפילים. במהלך ההתנגשות קרבה "ארבע חירויות" לחוף, ולשנים עשר מעפילים ניתן היתר לקפוץ למים ולנסות לשחות לחוף. שניים מהמעפילים הצליחו להגיע, אולם הבריטים לכדו את היתר.
עם תום העימות הגישו הבריטים סיוע רפואי לנפגעים, ששלושה עשר מהם נזקקו לאישפוז, וכן לחולים שהיו באונייה. היחס ההומני שגילו הבריטים בשלב הזה ועייפותם הרבה של המעפילים שיכנעו את מפקד האונייה, פבי גבר, לוותר על מאבק נוסף בעת הגירוש עצמו. המעפילים הועברו ב- 3 בספטמבר לאוניית הגירוש "אמפייר הייווד" שהובילה אותם למחנה המעצר קאראלוס בקפריסין.
המלווים התערבו בקרב המעפילים והגיעו עימם לקפריסין. בהתאם להוראה שקיבלו לפני צאתם מאיטליה, הם הבריחו דלק במימיות שנשאו עימם לצורך שריפת מחנה המעצר בקפריסין. אולם השריפה לא התבצעה בסופו של דבר בגלל התנגדות מן הארץ. המלווים חמקו במהלך הזמן מהמעצר. "ארבע חירויות" הייתה אוניית המעפילים הראשונה שגילתה התנגדות למעצרה בים.