אוניית המעפילים "עליה"

אוניית המעפילים "עליה" יצאה ב- 5 בנובמבר 1947 מנמל בנדול בצרפת.
על פי התכנית המקורית, לא עמדה אונייה זו להגיע ארצה כלל, ואף לא נקבע לה מלכתחילה שם עברי. משימתה הייתה לפגוש בלב ים את אוניית המעפילים "קדימה" שיצאה באותו יום מאיטליה, להעביר אליה את 182 מעפיליה ולשוב על עקבותיה, כפי שעשתה בעבר פעמים אחדות תחת השם "אלברטינה". מפקד האונייה היה יאיר ברקר, וה'גדעונים' - בתיה ומאיר ריינס.
עקב ממדיה הקטנים של האונייה והעדר מכשירי ניווט נאותים לעונת החורף, בחר צוות האונייה במסלול ארוך ומפותל. ב-15 בנובמבר קרבה האונייה לחוף הלבנוני. רק בשלב זה הצליחו ה'גדעונים' להתגבר על בעיות הקשר ולדווח למטה 'המוסד לעליה ב'' על מקום הימצאם. באותה שעה הפרידו כמה עשרות מיילים בין "קדימה" לבין "עליה". מפקדה של "עליה" ביקש לדבוק במשימה המקורית ולהעביר את המעפילים כפי שנקבע, אולם "קדימה" יורטה על-ידי הבריטים עוד בטרם תואם המפגש. מטוסי סיור ומשחתות בריטיות נעו באזור, אולם ככל הנראה לא זיהו את "עליה" כאוניית מעפילים. מטה 'המוסד' הורה ל"עליה" לנוע במהירות מרבית ובאורות כבויים לחוף נהרייה. עם שחר ה- 16 בנובמבר, הגיעה "עליה" לחוף נהרייה, עלתה על שרטון, והורידה במהירות את המעפילים. הם הועלו על אוטובוסים ופוזרו בשלום ביישובים בגליל המערבי. בבוקר הגיעו לאתר הנחיתה כוחות ביטחון בריטים אך כל המעפילים וכוחות הסיוע כבר הספיקו להיעלם מהאזור.