אוניית המעפילים "כתריאל יפה"

אוניית המעפילים "כתריאל יפה" (על-שמו של חבר ה'הגנה', מראשוני הימאים העברים, שפיקד על אוניית המעפילים "טייגר היל", וניספה עם כ"ג יורדי הסירה ב- 1941) הוכנה לקראת יציאתה לארץ בנמל לה-ספציה באיטליה בידי מלווי האונייה וצוות המספנה המקומי. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם אליעזר קליין (טל). ה'גדעונית' הייתה איה פינקרפלד (מאיר).
"כתריאל יפה" הפליגה ב- 31 ביולי 1946, מבוקה דה-מגרה באיטליה, כשעליה 604 מעפילים, ובהם ילדי סלווינו - בית-הילדים לפליטי השואה.
מפגש מתוכנן בין "כתריאל יפה" לבין אוניית המעפילים "כ"ג יורדי הסירה", שמעפיליה היו אמורים לעבור ל"כתריאל יפה", לא יצא לפועל, בגלל תקלות טכניות וקשיי קשר.
בבוקר ה- 13 באוגוסט איתרה משחתת בריטית את "כתריאל יפה" והורתה לה לעצור. כשלא נענתה ירתה צרור אזהרה לעברה, והאונייה נעצרה.
חיילים בריטיים עלו לאונייה והובילוה למפרץ חיפה מבלי להיתקל בהתנגדות כלשהי: המלווים סברו שמאחר שנלכדו בתחום המים הטריטוריאליים של הארץ, יורידום במחנה עתלית. הבריטים העדיפו ש"כתריאל יפה" וכן "כ"ג יורדי הסירה", שנתפסה אף היא במקביל, ימתינו מחוץ לנמל בעת שהתנהל תהליך גירושם לקפריסין של מעפילי "יגור" ו"הנרייטה סאלד".
לאחר רדת החשיכה החליט קליין, מפקד "כתריאל יפה", לקרב את האונייה לחוף. קבוצת נערים ניסרה בחשאי את שרשרת העוגן בחיפוי שירה אדירה של המעפילים. משמר השוטרים שעל הסיפון נכלא באחד מהתאים, ועם בוקר ה- 14 באוגוסט הוחל בהשטת האונייה, בעזרת הרוח, לכיוון חוף קריית-חיים. כעבור זמן מה, השגיחה משחתת בריטית במתרחש, לכדה את האונייה הנמלטת וגררה אותה ב- 18 באוגוסט לרציף נמל חיפה, לאחר שהמלווים חיבלו במנועיה. החיילים שהחלו בהורדת המעפילים נתקלו בהתנגדות פסיבית. הם נעזרו בסילוני מים, באלות ובגז מדמיע על-מנת לאלץ את המעפילים לחדול ממאבקם. בתום העימות הועברו המעפילים לאוניית הגירוש "אמפייר הייווד".
בעת ההעברה הוברח לאוניית הגירוש חומר נפץ על גופן של כמה נערות. קליין ואיש הפלי"ם, זלמן פרח, שהתגנב ל"אמפייר הייווד" כדי לסייע במלאכה, הניחו מטען חומר נפץ שגרם לאונייה נזק קל. החבלה עיכבה את ההפלגה בארבעה ימים ורק ב- 22 באוגוסט גורשו מעפילי "כתריאל יפה" לקפריסין. המלווים הפליגו עם המעפילים לאי ומאוחר יותר חמקו מהמעצר.