אוניית המעפילים "פלמ"ח"

אוניית המעפילים "פלמ"ח" (על שם חטיבת הפלמ"ח) הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל לה-ספציה באיטליה, בידי אברהם זכאי וצוות מקומי. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם משה רבינוביץ' (כרמלי). ה'גדעוני' היה אבינועם קופשטיין (אדם). מלווה נוסף היה איש הבריגדה העברית, עמוס פינק.
"פלמ"ח" הפליגה מבוקה דה-מגרה באיטליה ב- 11 בספטמבר 1946, כשעליה 414 מעפילים. ב- 12 בספטמבר הפליגה ספינה קטנה יותר בשם "אלברטינה" ועליה 200 מעפילים, בליוויו של ה'גדעוני' עובד שדה. ב- 19 בספטמבר נפגשו שתי האוניות בלב ים, ולמחרת עברו מעפילי הספינה הקטנה לאונייה הגדולה, שהכילה כעת 614 מעפילים. אנשי הצוות הזר של "פלמ"ח", פרט למכונאי הראשי, עברו לספינה הקטנה וחזרו לאיטליה.
ב- 22 בספטמבר גילתה משחתת בריטית את "פלמ"ח" סמוך לראש הניקרה, הורתה לה לעצור, ולאחר שלא נענתה נגחה אותה. בתגובה השליכו המעפילים אבנים וחפצים שונים לעבר המשחתת. הבריטים נהגו בתקיפות מרובה ובקרב השתלטות קצר וחריף שארך כמחצית השעה השתמשו בנוסף על זרנוקי המים, גם בכמויות גדולות של גז מדמיע, שגרם למעפילים עיוורון זמני וכוויות, וכן ירו לעבר המעפילים בנשק קל.
עוצמת המאבק ניכרה בתוצאותיו: המעפיל יונה דב שוורץ נהרג. לא ברור האם הירי גרם למותו, או נפילה לים לאחר שהוכה בידי חיילים בריטים. שוורץ היה חלל ההעפלה הראשון במאבק עם הבריטים על אוניית מעפילים, מאז תום מלחמת העולם השנייה.
31 מעפילים נוספים, ובהם מפקד האונייה, משה רבינוביץ', נפצעו ואושפזו בבתי-חולים בארץ.
"פלמ"ח" נגררה לנמל חיפה, וב-23 בספטמבר הועברו מעפיליה לאוניית הגירוש "אושן וויגור". במהלך המשא-ומתן שקדם להעברתם, קפצו כ- 60 מעפילים למים, מתוך כוונה לשחות לנמל חיפה אולם הם נתפסו ונמשו מהמים בידי הבריטים. המעפילים גורשו למחנה מס' 61 בקפריסין.
שישה עיתונאים ארץ-ישראלים הורשו להתלוות למעפילים במסעם. רבינוביץ' נלקח לבית חולים צבאי בריטי, משם הועבר למחנה עתלית וכעבור ימים אחדים ברח ממנו. שני המלווים האחרים התערבו בקרב המעפילים והובלו עימם לקפריסין.