אוניית המעפילים "יגור"

אוניית המעפילים "יגור" (כשם הקיבוץ בו ערכו הבריטים חיפושים נמרצים אחר 'סליק' הנשק המרכזי של אירגון ה'הגנה' ב"שבת השחורה", ב- 29 ביוני 1946) הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל מרסיי בצרפת. מפקד האונייה היה ישראל אוירבך. ה'גדעונית' הייתה מלכה רופא. מלווים נוספים היו משה מארק וישראל אביגדור.
"יגור" הפליגה מנמל לה סיוטה (ליד מרסיי) ב- 29 ביולי 1946, כשעליה 754 מעפילים. האונייה הייתה בבעלות תורכית ושימשה כנראה בעבר בפעילות צבאית. המשדר התקלקל מיד לאחר ההפלגה. מטוס סיור בריטי גילה את האונייה ב- 11 באוגוסט, ובהמשך הגיעו אליה שתי משחתות שליוו אותה עד כניסתה לנמל חיפה ב- 13 באוגוסט לפנות בוקר.
באותו יום בשעה 04:45 החלו הבריטים במבצע "איגלו" - גירוש המעפילים לקפריסין. עם הגעת האונייה, יידעו אנשי 'המוסד לעליה ב' את המלווים על כוונת הגירוש. המלווים הטילו ספק במידע לא נערכו להתנגד לגרירת האונייה לנמל. הבריטים תבעו מהמעפילים לעבור לאונייה בריטית אחרת מבלי לציין שהמטרה היא גירוש. המעפילים לא נענו לקריאה והתקהלו בבטן האונייה. חיילים בריטיים עלו אליה ולאחר התכתשות שלא ארכה זמן רב, הועברו המעפילים לאוניית הגירוש "אמפייר רייוול".
אנשי 'המוסד' הצליחו להחדיר לתרמילי המעפילים חומרי חבלה על-מנת לפגוע באוניית הגירוש; אולם הבריטים נקטו אמצעי זהירות, והפרידו ברציף ההורדה את המעפילים מתרמיליהם. מעפילי "יגור" הגיעו למחנה אוהלים מס' 55 ליד פמגוסטה בקפריסין, לאחר הפלגה שארכה כ- 16 שעות.
הם היו ראשוני המעפילים שגורשו לקפריסין. המלווים יצאו עם המעפילים לקפריסין ולאחר זמן מה חמקו מהאי בעזרת שליחי 'המוסד'.